ארצות סקנדינביה (פינלנד, דנמרק, שבדיה)

 עגלת תה

 פינלנד, 1938   מעצב:  אלבאר אלטו. 

קווים ומשטחים ישרים וחלקים, צורות גיאומטריות פשוטות. 

פסי עץ מכופפים, גלגלי עץ גדולים, העיצוב נוח לשימוש,

החומרים: עץ, קש, קרמיקה הושארו בצבעם המקורי. סיבי העץ בולטים, ללא סלסולים או פיתוחים מיותרים.

ריהוט לגן ילדים, להרכבה עצמית 

דנמרק, שנות ה-50 

 קווים ומשטחים ישרים וחלקים, צורות גיאומטריות פשוטות.  

התייחסות להנדסת אנוש - גובה ומידות הילדים,

החלקים של כיסא הילדים ניתנים להרכבה עצמית. הריהוט עשוי מעץ אשור.

כסא "נמלה"

דנמרק, 1952  מעצב: ארנה יקובסן.  

סידור כיסא בערימה, מיועד למקומות ציבוריים עבור כנסים והרצאות.

קווים ומשטחים ישרים וחלקים, צורות גיאומטריות פשוטות.  

כיסא מורכב משני חלקים בלבד. מיוצר בעלות נמוכה ומשקלו קל.

המושב והגב עשויים מיחידה אחת של עץ לבוד.

שלוש רגלי הצינור עשויות פלדה מצופה ניקל.

הרגליים מחוברות למרכז תחתית המושב - דבר המאפשר את סידור הכיסא בערימה.

הכינוי "נמלה" ניתן לכיסא בזכות קו המותן המעוקל אשר במשענת והרגליים הדקות. 

סקנדינביה הינה חצי אי בצפון אירופה בו שוכנות שבדיה, נורבגיה, פינלנד, איסלנד ואיי פארו. החורף שם ארוך והצבע האפור משתלט על רוב ימות השנה.

בארצות סקנדינביה התפתחה תעשייה איכותית בתחומי הכלים, הריהוט והטקסטיל. העיצוב הסקנדינבי משלב פשטות רבה יחד עם איכויות הנדסיות. הוא מתאפיין בקווים פשוטים, בחומרים טבעיים, פונקציונאליות, וגוונים בהירים ונעימים על פי העקרונות של העיצוב המודרני והמינימליסטי. המוצרים עשויים על פי התפיסה הסקנדינבית, הדוגלת בכך שהמוצר צריך לשפר את חייו של המשתמש. עליו להיות נוח, בטיחותי, חזק, יציב, שורד לאורך זמן, אסתטי ובמחיר נוח.

המוצרים הסקנדינביים הותאמו לייצור המוני. הושם דגש על הנדסת אנוש. המפעלים בסקנדינביה העדיפו לעבוד עם מעצבי בית. מוצרי רשת החנויות "איקאה" מאפיינים את העיצוב הסקנדינבי.

* יפן - מרכז עיצוב לאחר המלחמה

איסי מיאקה, חליפת מכנסיים מסריג, קשירה באריג , דמוי קימונו, שנות ה - 80
עיצוב המשלב מסורת יפנית ובדים בסגנון אפריקני.
קיימת השפעה של אומנות המאה ה-20 - טכניקות וחומרם חדשניים.
עיצוב הבגד אבסטרקטי. שילוב הטקסטורות,
הקפלים והקשירות יוצר מראה יחודי ויוצא דופן.

כרזת פרסומת לווקמן "סוני", 1980, צילום יוסאקו קמקורה
נערה לבושה בגד קצרצר רוקדת לצלילי הווקמן כשלאוזניה אוזניות.
לידה גבר לבוש בקימונו מסורתי אף הוא עם אוזניות.
האשה משוחררת ואילו הגבר מאופק ושקט.
כל חד מקשיב למוסיקה בדרך שונה מאותו מכשיר "סוני".
המכשיר מתאים לבני תרבויות שונות מבוגרים וצעירים.
הכתובת "ווקמן" באנגלית מזכירה קליגרפיה יפנית
היא מחברת ויזואלית בין הדמויות.

כרזות לאולימפיאדת טוקיו, 1964 , צילום והדפס.
העיצוב היפני מתבטא בריכוז, צמצום וניקיון.
בצילום מאפייני הדפסים יפניים מסורתיים -
קומפוזיציה אלכסונית פתוחה יוצרת תחושה של דינמיות.
בהדפס - עיגול אדום על רקע לבן (השמש העולה - דגל יפן).
מתחתיו חמישה מעגלים משולבים - סמל האולימפידה (חמש היבשות)
הצבעוניות מצומצמת וסמלית, אין פרטים מיותרים,
שימוש בסמלים מוכרים מעביר מיד את המסר.

איסמו נוגוצ'י, מנורה עומדת עם אהיל מנייר – אורז,
על שלד תיל, רגל מעץ, 1952. השלד בנוי בצורת אות יפנית.
(בהשפעת טקס הדלקת נרות לתאורת חוץ בחגיגות מסורתיות ביפן,
אהיל נייר אורז תלוי: "אקארי". האהילים המסורתיים היו עשוייפ במבוק).

קאצו קימורה, אריזות מסורתיות ומודרניות למוצרי מזון, 1979
משי וכותנה קשורים בצרורות
האריזה האסתטית מכבדת את החפץ הארוז. סוגי המזון השונים מחולקים בקופסא ממודרת.

1. טקס תה מסורתי; כלי הקרמיקה לטקס
הטקס יוצר יראת כבוד ושלוות נפש הגורמים
להעריך את כלי הקרמיקה הצנועים המשמשים טקס זה.
2. חדר התה, מתחבר ישירות לגן האורנים. הגן והמקדש נתפסים כחלל אחד
הגן מעוצב כ"טבע אידיאלי" בעל גבעות מעוגלות ואגמים בעלי צורה חופשית.
3. כלי חרסינה מטקס התה המסורתי ; כלים (אגרטלים) דמויי "שקיות נייר".
4. קופסת עץ בשיבוץ מתכת, 1972

עיצוב מסורתי של כלים וחפצים
עיצוב פנים מסורתי: מחצלות (טאטאמי), דלתות הזזה מנייר אורז (טוקונומה),
בניה מעץ - חומרים טבעיים. פרופורציות על בסיס מודולרי,
פנים בית יפני מסורתי, חלל מרכזי, מראה לכיוון הגן

ביטויי הפילוסופיה הזן - בודהיסטית בגנים של מקדשים ובעיצוב הפנים שלהם

1. מבט לאולם ה"פניקס", המקדש הבודהיסטי של בודואין, אוג'י (ליד קיוטו), מאה 13

2. מראה הגן היפני המסורתי – מתוך מתחם מקדש או – קאריקומי, דאצ'יג'י.

עיצוב פנים מסורתי וחדר תה ביפן.

עיצוב החדר היפני מתאפיין בחומרים טבעיים לחלוטין, ללא צבע או ציפוי לכה. היפנים משתמשים בעיקר בבמבוק, כפיסי עץ, ונייר יפני. הם מתחברים זה לזה בדיוק מושלם, ללא דבק ומסמרים. הבית בנוי עץ, החלל הפנימי של הבית מחולק ע"י מחיצות או דלתות הזזה העשויות נייר אורז. המחצלת המסורתית של יפן נקראת "טאטאמי". היא עשויה מקש דחוס בעובי 5 ס"מ. המחצלת מחוזקת בשוליים בסרטי בד רחבים. גודל ה"טאטאמי" מטר על מטר וחצי. בבית היפני לא היו מיטות כך שהם ישנו על מחצלות "טאטאמי".

ביפן קיים טקס תה מסורתי של הכנת התה, הגשתו לאורחים ושתייתו. זהו טקס אומנותי לכל דבר שהתחיל במאה ה-13. הטקס אסתטי ומדויק ביותר וכל תנועה בו מחושבת ביותר. הטקס משמר בתוכו סממנים מן הפילוסופיה הזן-בודהיסטית - הרמוניה, יראת כבוד, שלוה וטוהר. כלי הטקס מעוצבים בפשטות חסכונית אשר השפיעה עמוקות על התפיסה העיצובית אסתטית של המעצבים ביפן המודרנית

יפן לאחר מלחמת העולם השניה

לאחר מלחמת העולם השנייה, אחרי התבוסה הקשה, תוך כדי תהליך השיקום, חלו ביפן שינויים תרבותיים מהירים. בכלכלת יפן חלה צמיחה חסרת תקדים. החברה היפנית הושפעה מן המערב. היא הפכה לחברה צרכנית בעלת מאפיינים מערביים. יפן הקימה אירועים בינלאומיים כמו אולימפיאדת טוקיו בשנת 1964 והיריד הבינלאומי באוסקה ובכך הפכה לחלק מהעולם המערבי.
למרות תהליך ההתמערבות, השתדלו היפנים לשמר את המסורת העתיקה שלהם ולהתאימה לתעשייה המודרנית. העיצוב היפני המסורתי מתאפיין בפשטות, בקומפקטיות, בשימוש בחומרים טבעיים, בדיוק, בשאיפה לשלמות ובישום עקרון המודולאריות. בתחום האריזה הם כיבדו את החפץ הארוז ולכן עטפו אותו בבדים מהודרים המהודקים בקשירה מיוחדת או ארזו אותו בקופסאות עץ.
בשנות השמונים, בלטו מאד מעצבים יפנים צעירים במיוחד בתחום האופנה. הם שילבו בבגדים שעיצבו סגנונות עיצוביים מהמסורת היפנית.
תרבות המערב הגיעה כאמור ליפן. תרבות ההמונים האמריקנית השפיעה עליהם מאד. הם צרכנים גדולים של "מקדונלד" "קוקה-קולה", מכשירים אלקטרוניים ועוד. המעצבים הגרפיים היפנים של שנות השבעים אימצו סגנונות מערביים כמו פופ אמריקני והיפר ריאליסטי. יחד עם זאת הם שילבו בעבודותיהם מסורות ציור יפניות כך שהן נקיות ומושלמות.

* גרמניה - מרכז עיצוב לאחר המלחמה

בתקופת ימי השיקום בגרמניה של אחרי המלחמה, נוצר שיתוף פעולה מוצלח בין בית ספר לעיצוב בעיר אולם לחברת "בראון" שהוקמה על ידי מקס בראון. בתחילה, יצרה החברה בעיקר מכשירי רדיו ופטפון בייצור המוני. המעצבים המשיכו את הקו העיצובי (מודרניזם) של ה"באוהאוס" - עיצוב בצורות גיאומטריות פשוטות, גימור נקי, ויחסי גודל מדודים, חשיבה הגיונית שימוש בגוונים של שחור ולבן. לטענתם, בעיצוב צריך להדגיש את החשוב ולהשליך את המיותר. מוצרי "בראון" כונו "תדמית הקופסה השחורה".
בשנת 1950 הוציאה החברה לשוק את מכונת הגילוח החשמלית הראשונה שלה. המכונה עוצבה בשנת 1938 אך פיתוחה עוכב בגלל מלחמת העולם השנייה.
לאחר מות מקס בראון, המשיכו את דרכו שני בניו. הם דגלו בגישת עיצוב המבוססת על צמצום מקסימאלי של עיצוב צורני. סגנון זה מוצא ביטוי במכשירי חשמל, באריזתם, בלוגו ובפרסום.
מוצרי "בראון" עוברים תהליך של חשיבה הגיונית תוך שאיפה להרמוניה עיצובית. הם משלבים חדשנות טכנולוגית יחד עם פונקציונאליות. עם קבוצת המעצבים של "בראון" נימנו בין היתר המעצבים: הנס גוגלוט, דיטר רמס וגרד אלפרד מולר, אשר היו אחראים על כמה ממוצריה הידועים של החברה, ביניהם (1959) SK 4 - רדיו-פטיפון, ו - (1957) KM 3 - מערבל רב-תכליתי למטבח.

* צרפת

כריסטיאן דיור
כריסטיאן דיור נחשב למעצב אמן שתרם לשיקומה של פריז כבירת עולם האופנה לאחר מלחמת העולם השנייה. יחד עם עיצוב בגדים, הוא עיצב אביזרי אופנה וגם בשמים. את עבודותיו הוא שיווק ברחבי העולם. תצוגת האופנה הראשונה שלו כונתה New Look. לאחר מלחמת העולם השנייה היה מחסור בבדים. הבגדים שעוצבו אז היו חסכניים בבד. כריסטיאן דיור הביא לשנוי, בעיצוביו הוא לא חסך בבד. בגדיו היו עשירים ועיצובם החמיא לצורת הגוף ולמראה הנשי. בתחילה הוא קבל ביקורת על הבזבוז בבד עבור הבגדים שעיצב, אך קו ה-New Look זכה לאהדה ולהזמנות מידוענים ומבית המלוכה הבריטי.

קוקו שאנל

"לבוש מוֹתָרוֹת חייב להיות נוח, אחרת זו לא מוֹתָרוֹת". (קוקו שאנל)
קוקו שאנל היתה מעצבת צרפתייה שהובילה לשינוי בעולם האופנה. בעיצוביה היא ביטלה את המחוך שהיה עד לתקופתה אביזר הכרחי בבגדי נשים. היא העדיפה בגדים נוחים מבד קל וגמיש על פני השמלות הארוכות והבדים הכבדים. היא קיצרה את החצאיות שחשפו את השוקיים. החולצה שעיצבה הייתה רחבה ולא חונקת, החצאית עם קפלים המאפשרים תנועה רחבה וחופשית. שאנל עיצבה פרטי לבוש מודולאריים כך שניתן להחליף בין החלקים השונים. הבדים בהם השתמשה לא היו מצועצעים. היא הייתה הראשונה שעיצבה שמלה שחורה כבגד ערב; עד אז הצבע השחור נקשר בעיקר לאבל.
שאנל ידועה גם בזכות הבושם "שאנל מספר 5" שפיתחה. בושם זה הורכב מריחות שונים וחולל מהפכה בתחום הבשמים.

* איטליה – עיצוב קונפורמיסטי - סולידי ועיצוב רדיקלי

פיירו גילורי מקבוצת "סטודיו 65", מושב קפיטלו, 1971 (ייצור מחודש 1986),
פוליאוריתן מוקצף, לכה, 82X110X120 ס"מ, לחברת "גופרן" (מתאים גם ל"פוסט – מודרניזם")

עמנואל פונציו וצזאר קאסאטי' מנורת "גלולה", פלסטיק צבעוני בציפוי אקרילי, 1969 לחברת "פונטור".

עיצוב רדיקלי - האחים קסטיליוני, מנורת נחש "בואלום", 2 מטר אורך,

אקריל גמיש עם ספירלה פנימית, סוף שנות ה-60 לחברת "ארטמיד".

עיצוב רדיקלי - קבוצת גאטי, תיאודורו, פאוליני, כסא נוח אנטומי "סאקו", 1969,

קנבס צבעוני ממולא פתיתי קלקר לחברת "זאנוטה".

עיצוב רדיקלי - קבוצת לומאצי, ד'אורבינו, דה פה, כורסת פלסטיק מתנפחת כמזרון ים לחברת "זאנוטי".

עיצוב רדיקלי - קבוצת לומאצי, ד'אורבינו ודה פה, ספה מתנפחת, "BLOW" 1968",

פי.וי.סי שקוף לחברת "זאנוטה".

עיצוב רדיקלי - קבוצת לומאצי, ד'אורבינו, דה פה, "כורסת כפפת בייסבול", 1970 לחברת "פולטרונובה".

עיצוב רדיקלי - דה פה, כסאות נוח בדגם כפפת איגרוף, 1970.

עיצוב רדיקלי - גאטנו פשה, כסא "דונה", 1969, פוליאוריתן מוקצף, סריג ניילון.

עיצוב רדיקלי - האחים קסטיליוני, כסא על בסיס
מושב אופניים, 1957, לחברת "זאנוטה".

עיצוב רדיקלי - האחים קסטיליוני, כסא "טרקטור",1957,

פלדה בציפוי כרום, עץ אשור ופח בציפוי לכה לחברת "זאנוטה".

עיצוב קונפורמיסטי - לאונרדו פיורי, ארון מגרות לתצוגת בגדים, 
אקריליק שקוף לחברת "זאנוטה".

עיצוב קונפורמיסטי - כלים מפלסטיק כחיקוי לשיש, לחברת "בנדל סטרה"
אביזרי אמבט משנות ה-70 לחברת "קונרן".

עיצוב קונפורמיסטי - אטורה סוטסאס, כסא כתבנית,
פרט ממערכת משרדית "סיסטמה" 1969 לחברת "אוליבטי".

עיצוב קונפורמיסטי - אטורה סוטסאס, ריהוט משרדי וחלוקה למחיצות,
אולם חברת "אוליבטי", 1969

עיצוב קונפורמיסטי - מרקו זנוסו וריצ'רד סאפר,
"טלויזיה שחורה" 1969 לחברת "בריוווגה".

עיצוב קונפורמיסטי - אקילה קסטליוני, מנורות "ארקו", 
בסיס – שיש, רגל – אלומיניום לחברת "פלוס".

עיצוב קונפורמיסטי - מריו בליני כסא "CAB" 1977, 
שלד פלדה וכיסוי עור לחברת "קסינה".

עיצוב קונפורמיסטי - ויקו מגיסטרסי, כסא "סלנה"
פלסטיק וסיבי זכוכית, 1968-9, לחברת "ארטמיד".

עיצוב קונפורמיסטי - ג'יאנקרלו פיירטי, כסא מתקפל,
דגם "פליה" שנות ה-60,

שלד אלומיניום מלוטש, מושב וגב אקריליק ורוד ושקוף.

עיצוב קונפורמיסטי - ג'ו פונטי, כסא "סופה לג'רה" (סופר קל),1957, 
עץ מילה בציפוי לכה, נצרים, לחברת "קסינה".

עיצוב קונפורמיסטי - סולידי

באיטליה של שנות ה-60 בלטו שני כיווני עיצוב: "קונפורמיסטי" ו"רדיקלי". הרדיקלים דגלו ב"אנטי-עיצוב", ואילו הקונפורמיסטים שיתפו פעולה עם היצרנים בתחומי התאורה, ריהוט, מכשירים לבית ולמשרד ביצור המוני. הגישה הייתה בכיוון המודרניזם אבל לעיצוב היה סגנון מיוחד - אלגנטי איטלקי. המעצבים חיפשו פתרונות אסתטיים שישתלבו עם תפעול המוצר. מוצרים איטלקיים שידרו יוקרה המתקשרת לחיי פאר למרות שיוצרו ביצור המוני. הסגנון המלוטש והמושלם קבל את התואר "טכנו-שיק" (אלגנטי). המוצרים יועדו לחברה המודרנית והיה להם שוק בינלאומי נרחב. מעצבים באיטליה זכו להכרה ולמעמד חשוב, זכו לפרסים באיטליה ומחוצה לה.
העיר מילנו שימשה כמרכז עיצוב באיטליה. שתי חברות: "קרטל" ו"אוליבטי" בלטו בעיצוב האיטלקי. חברת "קרטל" הצטיינה במוצרי הפלסטיק שלה שנועדו לבית, למשרד ולמפעלי תעשייה כגון: אביזרים לרכב, כלי בית, ריהוט, מכשירי תאורה, ציוד לתעשייה ולמעבדות. החברה השקיעה בפיתוח חומרי הפלסטיק והצליחה לחקות חומרים כגון: שיש ועץ.
חברת "אוליבטי" פעלה בתחום מכשור משרדי ובשנות השישים עברה למוצרים אלקטרוניים כגון: מכונות כתיבה, מכונות חישוב ומחשבים. בשנת 1966 שיווקה "אוליבטי" את המחשב המשרדי הראשון. בעיצוב מוצרי החברה הושם דגש על הנדסת אנוש לנוחות המשתמש יחד עם צורה מקורית וצבעונית המוסיפה לאווירה במשרד.

עיצוב רדיקלי

המעצבים הרדיקלים באיטליה של שנות ה-60 התנגדו לקונפורמיסטים שפעלו בעד השתלבות בתעשייה, ייצור המוני, עיצוב בטעם טוב, אסתטיקה מושלמת בסגנון יוקרתי. הם פעלו כנגד ייצור המוני מתועש. ניכר היה שהם הושפעו מסגנון הפופ האמריקאי ומאמנות הפופ הבריטית – קיטש ואומנות פופולארית. הרדיקלים דגלו ביצור מוצרים יוצאי דופן, בלתי שגרתיים, בעלי דמיון המעוררים השתאות, שאלות, ויכוחים ושעשוע. הם פעלו כקבוצות שהוגדרו כ"אנטי עיצוב" וכיחידים. הם הביעו מחאה כנגד חברת השפע, הקפיטליזם והתעשייה. למרות שבתחילת דרכם הם הצהירו כי הם מתנגדים לייצור המוני מתועש, הרי שכבר בשנות השבעים והשמונים הפופולאריות של הסגנון הרדיקלי הפכה לבינלאומית ומוצרי הזרם הרדיקלי יוצרו בתעשייה לשוק ההמוני. הזרם ייצג את הפוסט מודרניזם. פופולאריות הסגנון הרדיקלי בעולם הביאה להכרה בינלאומית במוניטין של העיצוב האיטלקי. מוניטין זה תרם רבות לכלכלת איטליה שנהנתה ממכירת מוצריה לרחבי העולם.

סיכום:

בשנות ה-60 בלטו באיטליה שני סגנונות עיצוב והם: קונפורמיסטי/סולידי - הליכה בתלם, עיצוב הפועל לפי כללי עיצוב מקובלים. הסגנון השני היה רדיקלי - הפוך מהסולידי, לא שגרתי, פורץ גבולות, מבצע שינויים, בעל דמיון, מעורר שאלות, מושפע מאמנות הפופ האמריקאית והבריטית.

המעצבים הקונפורמיסטים/סולידים, שתפו פעולה עם התעשייה ותכננו מוצרים לבית, למשרד ולמפעלי תעשייה שבלטו בהנדסת אנוש שלהם יחד עם אסתטיקה גבוהה. העיצוב האיטלקי בלט באיכותו וכונה "טכנו-שיק" (אלגנטי). התעשייה האיטלקית פעלה בפיתוח חומרי הפלסטיק והצליחה לחקות חומרים כגון: שיש ועץ על מנת להעמניק להם מראה יוקרתי.

המעצבים הרדיקלים התנגדו בתחילה לייצור המוני של מוצריהם אך עם התגברות הדרישה למוצריהם מצד השוק המקומי ומארצות אחרות הם שינו גישה ושיתפו פעולה עם התעשייה לייצור המוני. המניע לכך היה כלכלי. הסגנון הרדיקלי הביא להכרה בינלאומית במוניטין של העיצוב האיטלקי.

בתמונות אנו רואים את ההבדל בין העיצוב הסולידי לעומת הרדיקלי. שני הסגנונות הביאו להכרה בינלאומית במוניטין של העיצוב האיטלקי. מוניטין זה תרם רבות לכלכלת איטליה שנהנתה ממכירת מוצריה לרחבי העולם.

שאלות חזרה

1. איזה מעצבים פעלו בשנות ה-60 באיטליה?

2. מהו סגנון קונפורמיסטי/סולידי וכיצד כונה סגנון זה?

3. באיזה תחומים פעלו המעצבים הקונפורמיסטים?

4. מהו סגנון רדיקלי?

5. מה יצג סגנון זה?

6. מה הסיבה לפופולאריות הרבה לסגנון הרדיקלי בעולם?

7. השווה בין כסא מסתובב לכתבנית (חברת "אוליבטי") לכסא מושב אופניים (חברת "זאנוטה"), מבחינת סגנון, חומרים, הנדסת אנוש, תדמית.

* אנגליה - תקופת השיקום ואמנות הפופ

אופנה בהשפעת "אופ-ארט" על בגד ים, 1966

מוצרי פופ בהשוואה לסגנון המנכ"ל: למטה - מכנסונים בדגמים משעשעים, שנות ה-60

למעלה - פרסומת לכסאות נוח של אימס מכוונים לזוג האמריקני "המצליח, 1955

באמצע - טלפון מיקי מאוס וטלפון טלויזיה שיוצר על ידי חברת ATC.

מימין, אופנת מרי קוואנט שנמכרה בבוטיק, 1955, לונדון, שמלת מיני וחליפה.

משמאל, ג'אן דלאני, שמלת מיני פרחונית ושקופה מפלסטיק 1966.

פיטר מורדוך, כסא מתקפל מקרטון קשיח וצבעוני, 1957.
החומר חד-פעמי - המוצר זמני - ארעי.

היינץ אידלמן ושות', כרזה לסרט אנימציה של החיפושיות "צוללת צהובה" 1968.
תסריט על האלבום "סרג'נט פפר". בסרט משתלבים המוסיקה והגרפיקה.
מוסיקת הפופ ו"ילדי הפרחים", שימוש בסמים ומרד במבוגרים השייכים לעולם הישן.
סגנון הסרט מושפע מהקומיקס - דמויות שטוחות.
הכותרת כפולה ויוצרת תחושה של טשטוש כתוצאה משימוש באופ-ארט היוצר תעתועי עין.
ניכרת השפעת סוריאליזם - צורות דמיוניות, אבסורדיות,
 רחוקות מהמציאות החיות מתחת למים.
הצבעוניות הרוויה והזוהרת ניראית כלקוחה מעולם ההזיות והסמים.

קישור לסרט "צוללת צהובה":

http://www.youtube.com/watch?v=K7lRMw6f3EY

ג'ורג נלסון, כסא מרשמלו, 1956, צינורות פלדה בציפוי לכה, 
שימוש בחומרים סינתטיים - כריות ויניל.
צבעים עליזים.

דוגמאות לעיצובי פופ בריטיים: קליף ריצ'רד לבוש מיקטורן בדגם הדגל הבריטי,
אריזות קרטון, חנות למוצרי מזון עם ארונות כקופסאות שימורים,
ציור קיר מרחוב קרנבי בלונדון.

ג'ורג נלסון, שעון "מולקולות"

מוצרים מתערוכת "פסטיבל בריטניה" 1951: ארנסט רייס, כסאות "אנטילופ";

אדוארד מילס, מסך "מולקולות".

מקורות ההשראה לתקופת השיקום בבריטניה ובאיטליה: חואן מירו, הנרי מור וג'קסון פולוק.

תרבות ההמונים ואמנות הפופ בארה"ב השפיעו גם על אמנים ומעצבים באנגליה של שנות ה-50. אומנות הפופ ותרבות ההמונים התמקדה בגורמים הבאים: מחיר זול, נעורים, תפוצת המונית, שעשוע, מין, זוהר ותחלופה מהירה של אופנה ומוצרים. אומני הפופ ביטאו עצמם ביצירות קיטש בעלות אופי של יצירה חולפת. סגנון הפופ השפיע על עיצוב פנים, עיצוב גרפי, אופנה וריהוט. הגוונים היו בצבעי יסוד זוהרים וחומרי המוצרים בעיקר סינתטיים. בני נוער אימצו בהתלהבות יתרה את תרבות ההמונים האמריקנית. המעצבים הושפעו ממוסיקת פופ ותופעות חברתיות כמו מרד הסטודנטים. מוסיקת הפופ ותרבות הסמים השפיעו במקביל במיוחד על העיצוב הגרפי בלונדון - אנגליה ובסן-פרנסיסקו - ארה"ב. בכרזות שעיצבו הם שילבו שדות פרחוניים וזיקוקי דינור פסיכודאליים מעולם ההזיות של מסוממים. המסרים היו קשים להבנה והיו בגדר חידות. ביצירות הפופ בלטה השפעת האר-נובו, סוריאליזם וזרם ה-op-art (דגמים מתעתעים של אומנות אופטית). בסרט ההנפשה "צוללת צהובה" על החיפושיות בלט החיבור בין המוסיקה לעיצוב גרפי. בסרט בלטו השעשוע, האבסורד והמחאה.
בתחום האופנה בלטה המעצבת מרי קוואנט; היא הביאה לעולם האופנה את רוח הנעורים בלבוש חדשני ומשעשע. פריטי לבוש נמכרו ב"בבזאר" בניגוד לאופנת העלית שנמכרה בחנויות יוקרה. אופנת הפופ הביאה את חצאית המיני, מכנסונים, גרבונים מעוטרים שהקרינו רוח נעורים שובבית, שימוש בחומרים מפלסטיק ונייר בחלקי לבוש מתפרקים. בתחום הריהוט החלו ליצור מחומרים זולים מוצרים חד פעמיים בצורות משונות כמו כיסאות מתקפלים מקרטון, כסאות מתנפחים מפלסטיק ועוד.

שאלות:1. במה התמקדו אומנות הפופ ותרבות ההמונים?
2. על אלו תחומים השפיעה אומנות הפופ?
3. מי הושפע במיוחד מאומנות ההמונים האמריקנית?
4. כיצד התבטאה אומנות הפופ בתחום העיצוב הגרפי?
5. כיצד השפיעה אומנות הפופ על עולם האופנה?
6. כיצד השפיעה אומנות הפופ על תחום עיצוב המוצר?
7. תאר כל אחת מהתמונות שלפניך מהבחינות הבאות: סגנון, צבעים, חומרים ומקורות השראה.

תרבות השפע, אמנות הפופ והשפעתם על העיצוב

מילטון גלייזר, כרזה לתקליט של בוב דילן, 1966

סממני תרבות שנות ה-60: מילטון גלייזר, עטיפת תקליט של בובו דילן
בהשפעה פסיכודלית, תרבות הסמים, כתות המזרח הרחוק, תעשיית החלל.

אולפני וולט דיסני, מיקי מאוס, שנות ה-60

גיבור "תרבות ההמונים" מסרטים ועיתונים מצוירים.

אנדי וורהול, הדפס של מרק עגבניות קמפבל על שקית קניות, 1966 הדפס רשת.

קופסת שימורים של מרק קמפבל.

סממני חברת השפע האמריקנית: 
אלביס פרסלי, "מלך" הרוק, שימש דמות לחיקוי בקרב הצעירים. 
הטרנזיסטור הראשון של חברת סוני 1955

באמצעותו הגיעה מוסיקת הרוק אל בני הנוער.

קופסת מרק קמפבל - מוצר תעשייתי המוני, שימשה לעבודותיו של אנדי וורהול.
קולאז' של ריצ'ארד המילטון, בשם "מה שהופך את הבית העכשווי כה שונה וכה מושך"
האמן מציג את הפופ ארט כפופולרי, מייצג את תרבות ההמונים,
ארעי, מתכלה, זול, צעיר, שנון, סקסי, גימיק, זוהר.

תהליך השיקום של אחרי המלחמה הסתיים באמצע שנות ה-50. הפריחה הכלכלית, השגשוג, השפע והתרבות החומרית אפיינו את ארצות-הברית.
בארה"ב של אמריקה נולדה תרבות ההמונים - חברה צרכנית דורשת נוחות. תרבות זו מתאפיינת בצריכת מכוניות, קולנוע, פרסום, קומיקס, מוסיקת רוק, מקררים, מדיחי כלים, מכונות כביסה ועוד. השפעתה פשטה על פני כל העולם.
אלילי הרוק-אנד-רול כמו אלביס פרסלי, החיפושיות, גיבורי סרטים כמו ג'יימס דין, מרלון ברנדו ומרילין מונרו היו מושא להערצה והשפעתם על התנהגות ולבוש הצעירים הייתה רבה. הם הולידו תעשייה שלמה בתחום הצילום, הגרפיקה והאופנה. במוצרים אופנתיים כגון אופנועים, קטנועים, רדיו טרנזיסטור ועוד חלו שינויים עיצוביים תכופים. הטרנזיסטור הפך למוצר הכרחי לנוער ובעזרתו הופצה מוסיקת הרוק. פרסומות בכתבי עת צבעוניים, תקשורת אלקטרונית, שלטי חוצות ואריזות, סייעו לפרסומאים ולמשווקים להגביר את הצריכה.
תרבות ההמונים יצרה את אמנות הפופ (pop art), מקור השם מהמילה פופולארי. היא מסמלת את תרבות ה"השתמש והשלך". אמני הפופ הכניסו לעבודותיהם קומיקס, פרסומות ועוד. העבודות התאפיינו בצבעוניות עזה וביטאו את חברת השפע האמריקנית שתרבותה היא תרבות הצריכה והשיווק, חברה תעשייתית העוסקת בשיכפול ע"י מיכון, חברה הנשלטת ע"י פרסום ותקשורת המונים.

שאלות חזרה:1. מה קרה בארה"ב לאחר תהליך השיקום?
2. מהי תרבות המונים?
3. תאר את השפעת גיבורי התרבות על הצעירים.
4. במה הסתייעו פרסומאים ומשווקים?
5. מה מאפיין את אמנות הפופ?
6. תאר את התמונות מהבחינות הבאות: סגנון, רקע תרבותי, קהל יעד.