יום רביעי, 27 באפריל 2011

* יפן - מרכז עיצוב לאחר המלחמה

איסי מיאקה, חליפת מכנסיים מסריג, קשירה באריג , דמוי קימונו, שנות ה - 80
עיצוב המשלב מסורת יפנית ובדים בסגנון אפריקני.
קיימת השפעה של אומנות המאה ה-20 - טכניקות וחומרם חדשניים.
עיצוב הבגד אבסטרקטי. שילוב הטקסטורות,
הקפלים והקשירות יוצר מראה יחודי ויוצא דופן.


כרזת פרסומת לווקמן "סוני", 1980, צילום יוסאקו קמקורה
נערה לבושה בגד קצרצר רוקדת לצלילי הווקמן כשלאוזניה אוזניות.
לידה גבר לבוש בקימונו מסורתי אף הוא עם אוזניות.
האשה משוחררת ואילו הגבר מאופק ושקט.
כל חד מקשיב למוסיקה בדרך שונה מאותו מכשיר "סוני".
המכשיר מתאים לבני תרבויות שונות מבוגרים וצעירים.
הכתובת "ווקמן" באנגלית מזכירה קליגרפיה יפנית
היא מחברת ויזואלית בין הדמויות.

כרזות לאולימפיאדת טוקיו, 1964 , צילום והדפס.
העיצוב היפני מתבטא בריכוז, צמצום וניקיון.
בצילום מאפייני הדפסים יפניים מסורתיים -
קומפוזיציה אלכסונית פתוחה יוצרת תחושה של דינמיות.
בהדפס - עיגול אדום על רקע לבן (השמש העולה - דגל יפן).
מתחתיו חמישה מעגלים משולבים - סמל האולימפידה (חמש היבשות)
הצבעוניות מצומצמת וסמלית, אין פרטים מיותרים,
שימוש בסמלים מוכרים מעביר מיד את המסר.

איסמו נוגוצ'י, מנורה עומדת עם אהיל מנייר – אורז,
על שלד תיל, רגל מעץ, 1952. השלד בנוי בצורת אות יפנית.
(בהשפעת טקס הדלקת נרות לתאורת חוץ בחגיגות מסורתיות ביפן,
אהיל נייר אורז תלוי: "אקארי". האהילים המסורתיים היו עשוייפ במבוק).

קאצו קימורה, אריזות מסורתיות ומודרניות למוצרי מזון, 1979
משי וכותנה קשורים בצרורות
האריזה האסתטית מכבדת את החפץ הארוז. סוגי המזון השונים מחולקים בקופסא ממודרת.

1. טקס תה מסורתי; כלי הקרמיקה לטקס
הטקס יוצר יראת כבוד ושלוות נפש הגורמים
להעריך את כלי הקרמיקה הצנועים המשמשים טקס זה.
2. חדר התה, מתחבר ישירות לגן האורנים. הגן והמקדש נתפסים כחלל אחד
הגן מעוצב כ"טבע אידיאלי" בעל גבעות מעוגלות ואגמים בעלי צורה חופשית.
3. כלי חרסינה מטקס התה המסורתי ; כלים (אגרטלים) דמויי "שקיות נייר".
4. קופסת עץ בשיבוץ מתכת, 1972


עיצוב מסורתי של כלים וחפצים
עיצוב פנים מסורתי: מחצלות (טאטאמי), דלתות הזזה מנייר אורז (טוקונומה),
בניה מעץ - חומרים טבעיים. פרופורציות על בסיס מודולרי,
פנים בית יפני מסורתי, חלל מרכזי, מראה לכיוון הגן

ביטויי הפילוסופיה הזן - בודהיסטית בגנים של מקדשים ובעיצוב הפנים שלהם
1. מבט לאולם ה"פניקס", המקדש הבודהיסטי של בודואין, אוג'י (ליד קיוטו), מאה 13
2. מראה הגן היפני המסורתי – מתוך מתחם מקדש או – קאריקומי, דאצ'יג'י.

עיצוב פנים מסורתי וחדר תה ביפן.
עיצוב החדר היפני מתאפיין בחומרים טבעיים לחלוטין, ללא צבע או ציפוי לכה. היפנים משתמשים בעיקר בבמבוק, כפיסי עץ, ונייר יפני. הם מתחברים זה לזה בדיוק מושלם, ללא דבק ומסמרים. הבית בנוי עץ, החלל הפנימי של הבית מחולק ע"י מחיצות או דלתות הזזה העשויות נייר אורז. המחצלת המסורתית של יפן נקראת "טאטאמי". היא עשויה מקש דחוס בעובי 5 ס"מ. המחצלת מחוזקת בשוליים בסרטי בד רחבים. גודל ה"טאטאמי" מטר על מטר וחצי. בבית היפני לא היו מיטות כך שהם ישנו על מחצלות "טאטאמי".
ביפן קיים טקס תה מסורתי של הכנת התה, הגשתו לאורחים ושתייתו. זהו טקס אומנותי לכל דבר שהתחיל במאה ה-13. הטקס אסתטי ומדויק ביותר וכל תנועה בו מחושבת ביותר. הטקס משמר בתוכו סממנים מן הפילוסופיה הזן-בודהיסטית - הרמוניה, יראת כבוד, שלוה וטוהר. כלי הטקס מעוצבים בפשטות חסכונית אשר השפיעה עמוקות על התפיסה העיצובית אסתטית של המעצבים ביפן המודרנית

יפן לאחר מלחמת העולם השניה
לאחר מלחמת העולם השנייה, אחרי התבוסה הקשה, תוך כדי תהליך השיקום, חלו ביפן שינויים תרבותיים מהירים. בכלכלת יפן חלה צמיחה חסרת תקדים. החברה היפנית הושפעה מן המערב. היא הפכה לחברה צרכנית בעלת מאפיינים מערביים. יפן הקימה אירועים בינלאומיים כמו אולימפיאדת טוקיו בשנת 1964 והיריד הבינלאומי באוסקה ובכך הפכה לחלק מהעולם המערבי.
למרות תהליך ההתמערבות, השתדלו היפנים לשמר את המסורת העתיקה שלהם ולהתאימה לתעשייה המודרנית. העיצוב היפני המסורתי מתאפיין בפשטות, בקומפקטיות, בשימוש בחומרים טבעיים, בדיוק, בשאיפה לשלמות ובישום עקרון המודולאריות. בתחום האריזה הם כיבדו את החפץ הארוז ולכן עטפו אותו בבדים מהודרים המהודקים בקשירה מיוחדת או ארזו אותו בקופסאות עץ.
בשנות השמונים, בלטו מאד מעצבים יפנים צעירים במיוחד בתחום האופנה. הם שילבו בבגדים שעיצבו סגנונות עיצוביים מהמסורת היפנית.
תרבות המערב הגיעה כאמור ליפן. תרבות ההמונים האמריקנית השפיעה עליהם מאד. הם צרכנים גדולים של "מקדונלד" "קוקה-קולה", מכשירים אלקטרוניים ועוד. המעצבים הגרפיים היפנים של שנות השבעים אימצו סגנונות מערביים כמו פופ אמריקני והיפר ריאליסטי. יחד עם זאת הם שילבו בעבודותיהם מסורות ציור יפניות כך שהן נקיות ומושלמות.


יום שלישי, 26 באפריל 2011

* גרמניה - מרכז עיצוב לאחר המלחמה

בתקופת ימי השיקום בגרמניה של אחרי המלחמה, נוצר שיתוף פעולה מוצלח בין בית ספר לעיצוב בעיר אולם לחברת "בראון" שהוקמה על ידי מקס בראון. בתחילה, יצרה החברה בעיקר מכשירי רדיו ופטפון בייצור המוני. המעצבים המשיכו את הקו העיצובי (מודרניזם) של ה"באוהאוס" - עיצוב בצורות גיאומטריות פשוטות, גימור נקי, ויחסי גודל מדודים, חשיבה הגיונית שימוש בגוונים של שחור ולבן. לטענתם, בעיצוב צריך להדגיש את החשוב ולהשליך את המיותר. מוצרי "בראון" כונו "תדמית הקופסה השחורה".
בשנת 1950 הוציאה החברה לשוק את מכונת הגילוח החשמלית הראשונה שלה. המכונה עוצבה בשנת 1938 אך פיתוחה עוכב בגלל מלחמת העולם השנייה.
לאחר מות מקס בראון, המשיכו את דרכו שני בניו. הם דגלו בגישת עיצוב המבוססת על צמצום מקסימאלי של עיצוב צורני. סגנון זה מוצא ביטוי במכשירי חשמל, באריזתם, בלוגו ובפרסום.
מוצרי "בראון" עוברים תהליך של חשיבה הגיונית תוך שאיפה להרמוניה עיצובית. הם משלבים חדשנות טכנולוגית יחד עם פונקציונאליות. עם קבוצת המעצבים של "בראון" נימנו בין היתר המעצבים: הנס גוגלוט, דיטר רמס וגרד אלפרד מולר, אשר היו אחראים על כמה ממוצריה הידועים של החברה, ביניהם (1959) SK 4 - רדיו-פטיפון, ו - (1957) KM 3 - מערבל רב-תכליתי למטבח.

יום שלישי, 12 באפריל 2011

* צרפת





כריסטיאן דיור
כריסטיאן דיור נחשב למעצב אמן שתרם לשיקומה של פריז כבירת עולם האופנה לאחר מלחמת העולם השנייה. יחד עם עיצוב בגדים, הוא עיצב אביזרי אופנה וגם בשמים. את עבודותיו הוא שיווק ברחבי העולם. תצוגת האופנה הראשונה שלו כונתה New Look. לאחר מלחמת העולם השנייה היה מחסור בבדים. הבגדים שעוצבו אז היו חסכניים בבד. כריסטיאן דיור הביא לשנוי, בעיצוביו הוא לא חסך בבד. בגדיו היו עשירים ועיצובם החמיא לצורת הגוף ולמראה הנשי. בתחילה הוא קבל ביקורת על הבזבוז בבד עבור הבגדים שעיצב, אך קו ה-New Look זכה לאהדה ולהזמנות מידוענים ומבית המלוכה הבריטי.



קוקו שאנל


"לבוש מוֹתָרוֹת חייב להיות נוח, אחרת זו לא מוֹתָרוֹת". (קוקו שאנל)
קוקו שאנל היתה מעצבת צרפתייה שהובילה לשינוי בעולם האופנה. בעיצוביה היא ביטלה את המחוך שהיה עד לתקופתה אביזר הכרחי בבגדי נשים. היא העדיפה בגדים נוחים מבד קל וגמיש על פני השמלות הארוכות והבדים הכבדים. היא קיצרה את החצאיות שחשפו את השוקיים. החולצה שעיצבה הייתה רחבה ולא חונקת, החצאית עם קפלים המאפשרים תנועה רחבה וחופשית. שאנל עיצבה פרטי לבוש מודולאריים כך שניתן להחליף בין החלקים השונים. הבדים בהם השתמשה לא היו מצועצעים. היא הייתה הראשונה שעיצבה שמלה שחורה כבגד ערב; עד אז הצבע השחור נקשר בעיקר לאבל.
שאנל ידועה גם בזכות הבושם "שאנל מספר 5" שפיתחה. בושם זה הורכב מריחות שונים וחולל מהפכה בתחום הבשמים.

יום שני, 28 בפברואר 2011

מרכזי עיצוב - הולנד, "דה-סטיל"

חריט ריטפלד, כסא "אדום, כחול, צהוב", 1918, עץ צבוע בציפוי לכה. 86X82X66 ס"מ
חריט ריטפלד, בית שרודר, אוטרכט, 1924 -חריט ריטפלד,
בית שרודר, אוטרכט, 1924 -מראה ותרשים פנים

חריט ריטפלד, בית שרודר, אוטרכט, 1924 - חזית וצד

קפה/מסעדה "דה-אוני" - חזית

פיט מונדריאן, קומפוזיציה ניאו-פלסטית; יעקב אוד,
תכנית קרקע וחזית לבית קפה/מסעדה "דה אוני", 1920

לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1917, קמה תנועה של מעצבים ואדריכלים אשר יסדה כתב עת בשם "דה-סטיל" – הסיגנון. מטרת התנועה הייתה להפיץ את רעיונות המודרניזם באמנות, עיצוב ואדריכלות .הבולט מבין המעצבים היה פיט מונדריאן. הוא דגל בעיצוב נקי, מופשט שהתפתח מן הקוביזם – קו ישר, זווית ישרה, משטחים מרובעים. בעיצוביו הוא השתמש בצבעי יסוד בלבד פלוס שחור לבן. מונדריאן חיפש שפה עיצובית חדשה שתבטא את התקופה החדשה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. בציוריו של מונדריאן בולטים קווים ישרים בצבע שחור כאשר החלל שבין הקווים צבוע בצבע יסוד. צבעים חמים (אדום, צהוב) נראים קדמיים ואילו צבעים קרים (כחול) נראים מרוחקים. כך יצר מונדריאן תחושה של נפח ללא צורך להשתמש בפרספקטיבה בה השתמשו בעולם הישן. שפה עיצובית זו כונתה בפיו "נאו-פלסטיציזם".
האדריכלות והעיצוב בהולנד בראשית המאה העשרים הושפעו מאד מתנועת "דה סטיל". המבנים שעיצבו האדריכלים ההולנדים הושפעו מהקוביזם – צורה קובייתית א-סימטרית. העמודים או הקורות של המבנה נצבעו בצבעי יסוד בהשפעת הציורים הדו ממדיים של מונדריאן. חלל הפנים התחלק מלבנים וריבועים.
בנוסף למונדריאן השפיעו האדריכלים ברלאחה ההולנדי ופרנק לויד רייט האמריקאי על אדריכלות ה"דה-סטיל" – קירות ישרים וחלקים, גגות שטוחים, ללא עיטורים וקישוטים מיותרים.
בית קפה ומסעדה "דה אוני" מתאפיין בחלונות זכוכית גדולים ומרובעים, בקומה העליונה חולק הקיר החיצוני למרובעים א-סימטריים בצבעי יסוד כולל שחור ולבן. המודרניזם בולט בקווים ישרים וזויות ישרות, הקירות חלקים, גג שטוח, א-סימטריות. החזית נראית כציור נאו-פלסטי. קוים ישרים, זווית ישרה. צבעי יסוד מביעים את מהות היקום. קופוזיציה א-סימטרית בנויה על קוים מאונכים ומאוזנים. (פיט מונדריאן)
חריט ריטפלד, מעצב הולנדי, שהחל כנגר והושפע מתנועת "דה-סטיל". כיסא "אדום כחול" נבנה תחילה מעץ טבעי – לא צבוע בעל צורה גיאומטרית (מלבן מוארך). בהשפעת מונדריאן נצבע העץ בצבעי יסוד, מוטות העץ בשחור וצהוב בקצוות על מנת להבליט את חתך העץ. הכסא נראה כפסל צבעוני, הישיבה לא נוחה משום שלא נלקחו שיקולים ארגונומיים - חומר העץ קשה והמסעדים לידיים גבוהים. מאפייני מודרניזם: גיאומטרי, מינימלי, צבעי יסוד, ניתן לייצור והרכבה בתעשייה.
"בית שרדר" נבנה ב-1924 בהשפעת "דה-סטיל". קירות ישרים וחלקים מבטון מזוין, צבועים בלבן; הצורה נראית כ"קוביה" בעלת מרפסות, חלונות גדולים, מעקות צבועים שחור, מסגרות החלונות צבועים צהוב ואדום, קירות כניסה למרפסות נצבעו בשחור, המרפסת נתמכת על ידי מוט מתכת צבוע בצהוב, הקומפוזיציה א-סימטרית. עיצוב הבניין מושפע מציורי מונדריאן. החלל הפנימי בקומה השנייה פתוח ומחולק על ידי רהיטים בסגנון "דה-סטיל" או מחיצות הזזה מתקפלות הנעות על מסילות בצבעי צהוב, שחור ואדום. הריצפה עשויה לינולאום המחולק למרובעים בצבעי אדום, שחור, לבן ואפור. חלק מקירות הפנים צבועים בכחול או לבן. גרם המדרגות מזכיר את רגלי כסא "אדום כחול".

מילות מפתח:
סוף מלחמת העולם הראשונה, "דה-סטיל" – הסיגנון. מודרניזם באמנות, עיצוב ואדריכלות. פיט מונדריאן. עיצוב נקי, קוביזם, צבעי יסוד ושחור לבן. צבעים חמים, צבעים קרים, תחושה של נפח, "נאו-פלסטיציזם".
האדריכלות והעיצוב בהולנד הושפעו מ"דה סטיל". קוביזם, צבעי יסוד, מונדריאן. חלל הפנים -מלבנים וריבועים. ברלאחה ההולנדי ופרנק לויד רייט האמריקאי – קירות ישרים וחלקים, גגות שטוחים, ללא עיטורים.
"דה אוני" חלונות גדולים, קיר חיצוני - מרובעים א-סימטריים בצבעי יסוד ושחור ולבן. מודרניזם - בקווים ישרים וזויות ישרות, קירות חלקים, גג שטוח, א-סימטריות. חזית כציור נאו-פלסטי. קוים מאונכים ומאוזנים. (פיט מונדריאן)
כיסא "אדום כחול", חריט ריטפלד, "דה-סטיל". בהשפעת מונדריאן צבעי יסוד, מוטות בשחור וצהוב , כפסל צבעוני, לא נוח, קשה והמסעדים גבוהים. מאפייני מודרניזם: גיאומטרי, מינימלי, צבעי יסוד, ניתן לייצור והרכבה בתעשייה.
"בית שרדר", חריט ריטפלד, השפעת "דה-סטיל". קירות ישרים וחלקים נראה כ"קוביה" בעלת מרפסות, חלונות גדולים, מעקות בשחור, מסגרות החלונות בצהוב ואדום, כניסה למרפסות בשחור, בחזית מוט מתכת צהוב, א-סימטרי. מונדריאן. החלל הפנימי מחולק ע"י רהיטים ומחיצות הזזה על מסילות בצבעי צהוב, שחור ואדום. ריצפה מלינולאום מחולק למרובעים בצבעי אדום, שחור, לבן ואפור. המדרגות בהשפעת כסא "אדום כחול".

יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

בלגיה - בריסל

ויקטור חורחה, חדר מדרגות בביתו, 1989-1901.
מעקה המדרגות עשוי ברזל יצוק ומתעקל בסגנון המזכיר ענפים משתרגים או גלים.
חלקו העליון של המעקה עשוי עץ מפותל המדרגות עשויים שיש.
קיר חדר המדרגות מצויר מלבנים המקבילים למדרגות.

משך המאה ה-19 הושפעה בלגיה מתרבות צרפת השכנה. בריסל, בירת בלגיה הפכה למרכז בנקאות אירופי עשיר כך שתושביה הבורגנים הפכו לצרכני אמנות ומוצרים המעוצבים בסגנון האר-נובו.
ויקטור הורטה, אדריכל מעצב, פעל בבריסל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הוא תכנן חדרי מדרגות בעלי מעקות ועמודים מברזל מכופף ועץ מפותל בקו זורם המזכיר צמיחה בטבע, צורות בוטניות.