מרכזי עיצוב - הולנד, "דה-סטיל"

חריט ריטפלד, כסא "אדום, כחול, צהוב", 1918, עץ צבוע בציפוי לכה. 86X82X66 ס"מ

חריט ריטפלד, בית שרודר, אוטרכט, 1924 -חריט ריטפלד,

בית שרודר, אוטרכט, 1924 -מראה ותרשים פנים

חריט ריטפלד, בית שרודר, אוטרכט, 1924 - חזית וצד

קפה/מסעדה "דה-אוני" - חזית

פיט מונדריאן, קומפוזיציה ניאו-פלסטית; יעקב אוד,

תכנית קרקע וחזית לבית קפה/מסעדה "דה אוני", 1920

לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1917, קמה תנועה של מעצבים ואדריכלים אשר יסדה כתב עת בשם "דה-סטיל" – הסיגנון. מטרת התנועה הייתה להפיץ את רעיונות המודרניזם באמנות, עיצוב ואדריכלות .הבולט מבין המעצבים היה פיט מונדריאן. הוא דגל בעיצוב נקי, מופשט שהתפתח מן הקוביזם – קו ישר, זווית ישרה, משטחים מרובעים. בעיצוביו הוא השתמש בצבעי יסוד בלבד פלוס שחור לבן. מונדריאן חיפש שפה עיצובית חדשה שתבטא את התקופה החדשה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. בציוריו של מונדריאן בולטים קווים ישרים בצבע שחור כאשר החלל שבין הקווים צבוע בצבע יסוד. צבעים חמים (אדום, צהוב) נראים קדמיים ואילו צבעים קרים (כחול) נראים מרוחקים. כך יצר מונדריאן תחושה של נפח ללא צורך להשתמש בפרספקטיבה בה השתמשו בעולם הישן. שפה עיצובית זו כונתה בפיו "נאו-פלסטיציזם".
האדריכלות והעיצוב בהולנד בראשית המאה העשרים הושפעו מאד מתנועת "דה סטיל". המבנים שעיצבו האדריכלים ההולנדים הושפעו מהקוביזם – צורה קובייתית א-סימטרית. העמודים או הקורות של המבנה נצבעו בצבעי יסוד בהשפעת הציורים הדו ממדיים של מונדריאן. חלל הפנים התחלק מלבנים וריבועים.
בנוסף למונדריאן השפיעו האדריכלים ברלאחה ההולנדי ופרנק לויד רייט האמריקאי על אדריכלות ה"דה-סטיל" – קירות ישרים וחלקים, גגות שטוחים, ללא עיטורים וקישוטים מיותרים.
בית קפה ומסעדה "דה אוני" מתאפיין בחלונות זכוכית גדולים ומרובעים, בקומה העליונה חולק הקיר החיצוני למרובעים א-סימטריים בצבעי יסוד כולל שחור ולבן. המודרניזם בולט בקווים ישרים וזויות ישרות, הקירות חלקים, גג שטוח, א-סימטריות. החזית נראית כציור נאו-פלסטי. קוים ישרים, זווית ישרה. צבעי יסוד מביעים את מהות היקום. קופוזיציה א-סימטרית בנויה על קוים מאונכים ומאוזנים. (פיט מונדריאן)
חריט ריטפלד, מעצב הולנדי, שהחל כנגר והושפע מתנועת "דה-סטיל". כיסא "אדום כחול" נבנה תחילה מעץ טבעי – לא צבוע בעל צורה גיאומטרית (מלבן מוארך). בהשפעת מונדריאן נצבע העץ בצבעי יסוד, מוטות העץ בשחור וצהוב בקצוות על מנת להבליט את חתך העץ. הכסא נראה כפסל צבעוני, הישיבה לא נוחה משום שלא נלקחו שיקולים ארגונומיים - חומר העץ קשה והמסעדים לידיים גבוהים. מאפייני מודרניזם: גיאומטרי, מינימלי, צבעי יסוד, ניתן לייצור והרכבה בתעשייה.
"בית שרדר" נבנה ב-1924 בהשפעת "דה-סטיל". קירות ישרים וחלקים מבטון מזוין, צבועים בלבן; הצורה נראית כ"קוביה" בעלת מרפסות, חלונות גדולים, מעקות צבועים שחור, מסגרות החלונות צבועים צהוב ואדום, קירות כניסה למרפסות נצבעו בשחור, המרפסת נתמכת על ידי מוט מתכת צבוע בצהוב, הקומפוזיציה א-סימטרית. עיצוב הבניין מושפע מציורי מונדריאן. החלל הפנימי בקומה השנייה פתוח ומחולק על ידי רהיטים בסגנון "דה-סטיל" או מחיצות הזזה מתקפלות הנעות על מסילות בצבעי צהוב, שחור ואדום. הריצפה עשויה לינולאום המחולק למרובעים בצבעי אדום, שחור, לבן ואפור. חלק מקירות הפנים צבועים בכחול או לבן. גרם המדרגות מזכיר את רגלי כסא "אדום כחול".

מילות מפתח:
סוף מלחמת העולם הראשונה, "דה-סטיל" – הסיגנון. מודרניזם באמנות, עיצוב ואדריכלות. פיט מונדריאן. עיצוב נקי, קוביזם, צבעי יסוד ושחור לבן. צבעים חמים, צבעים קרים, תחושה של נפח, "נאו-פלסטיציזם".
האדריכלות והעיצוב בהולנד הושפעו מ"דה סטיל". קוביזם, צבעי יסוד, מונדריאן. חלל הפנים -מלבנים וריבועים. ברלאחה ההולנדי ופרנק לויד רייט האמריקאי – קירות ישרים וחלקים, גגות שטוחים, ללא עיטורים.
"דה אוני" חלונות גדולים, קיר חיצוני - מרובעים א-סימטריים בצבעי יסוד ושחור ולבן. מודרניזם - בקווים ישרים וזויות ישרות, קירות חלקים, גג שטוח, א-סימטריות. חזית כציור נאו-פלסטי. קוים מאונכים ומאוזנים. (פיט מונדריאן)
כיסא "אדום כחול", חריט ריטפלד, "דה-סטיל". בהשפעת מונדריאן צבעי יסוד, מוטות בשחור וצהוב , כפסל צבעוני, לא נוח, קשה והמסעדים גבוהים. מאפייני מודרניזם: גיאומטרי, מינימלי, צבעי יסוד, ניתן לייצור והרכבה בתעשייה.
"בית שרדר", חריט ריטפלד, השפעת "דה-סטיל". קירות ישרים וחלקים נראה כ"קוביה" בעלת מרפסות, חלונות גדולים, מעקות בשחור, מסגרות החלונות בצהוב ואדום, כניסה למרפסות בשחור, בחזית מוט מתכת צהוב, א-סימטרי. מונדריאן. החלל הפנימי מחולק ע"י רהיטים ומחיצות הזזה על מסילות בצבעי צהוב, שחור ואדום. ריצפה מלינולאום מחולק למרובעים בצבעי אדום, שחור, לבן ואפור. המדרגות בהשפעת כסא "אדום כחול".

בוחן מספר 2 פרק ג'

קישור לבוחן מספר 2:

https://docs.google.com/viewer?a=v&pid=explorer&chrome=true&srcid=0B437XDSH0emUZmFjYWYzMjEtY2ZhZi00NWVmLWJhZWMtMjUwM2Y0YmI0NDVj&hl=en

בלגיה - בריסל

ויקטור חורחה, חדר מדרגות בביתו, 1989-1901.

מעקה המדרגות עשוי ברזל יצוק ומתעקל בסגנון המזכיר ענפים משתרגים או גלים.

חלקו העליון של המעקה עשוי עץ מפותל המדרגות עשויים שיש.

קיר חדר המדרגות מצויר מלבנים המקבילים למדרגות.

משך המאה ה-19 הושפעה בלגיה מתרבות צרפת השכנה. בריסל, בירת בלגיה הפכה למרכז בנקאות אירופי עשיר כך שתושביה הבורגנים הפכו לצרכני אמנות ומוצרים המעוצבים בסגנון האר-נובו.
ויקטור הורטה, אדריכל מעצב, פעל בבריסל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הוא תכנן חדרי מדרגות בעלי מעקות ועמודים מברזל מכופף ועץ מפותל בקו זורם המזכיר צמיחה בטבע, צורות בוטניות.

בוחן מסכם פרקים א' ב'

קישור לבוחן מסכם פרקים א' ב':
https://docs.google.com/fileview?id=0B2U-MmQiLHXLZjI3NjIxY2MtODM1Yy00MTlhLThlMDUtZmQ1NzI1ZmRiMzky&hl=en

המצאת הטלפון

התפתחות הטלפון מ-1900 עד 1937:

מלמעלה שלד ופמוט נר 1900 לערך

ניאופון 1929

טלפון מכתבה 1937

מרכזיית טלפון, 1900 לערך

אלכסנדר גרהם בל רשם פטנט על המצאת הטלפון בשנת 1876. בל היה מורה לחרשים כך שהוא בנה אפרכסת המותאמת לאוזן האדם. לא היה צורך בחוגה משום שהחיוג נעשה על ידי מרכזנית שקישרה את בעל הטלפון עם בעל מכשיר אחר לפי בקשתו. מכשיר הטלפון אפשר קשר בין אנשים לשימושים שונים.
בתכנון מכשיר הטלפון ישנם שיקולים המתבססים על הנדסת אנוש. לפני שנות העשרים של המאה הקודמת, הפומית והאפרכסת היו נפרדים, הפומית הייתה מעין עמוד קטן שאליו היתה קשורה ותלויה האפרכסת. כאמור לעיל, הקשר נוצר באמצעות מרכזיה.
כבר בשנות העשרים נפוץ הטלפון במקומות ציבוריים, בבתי מלון, מסעדות, בתי קפה ובבתים פרטיים.
בשנות השלושים, עיצב ג'ין הייברג מכשיר טלפון שכלל אפרכסת ופומית לדיבור ושמיעה במכשיר אחד יחד עם חוגה. הטלפון יוצר מבקליט שאפשר עיצוב מכשיר בעל שקעים ובליטות.
בשנות הששים, עם התפתחות הטכנולוגיה, שולבו פעולות ההאזנה, הדיבור והחיוג למכשיר אחד דמוי שפופרת.
כיום, בעקבות התפתחות האלקטרוניקה, נעשה החיוג על ידי לחצנים שטוחים, הטלפון נעשה משוכלל וכולל פעולות אוטומטיות רבות ביניהן מזכירה אוטומטית, פקס ועוד. מכשיר הטלפון בימינו מקבל עיצובים שונים ומגוונים בגלל המזעור בתחום האלקטרוניקה והתפתחות הטכנולוגיה.

* המצאת המכונית

למעלה: פורד מודל A, 1922.
למטה: פורד מודל V8, 1932, ארה"ב

פורד מודל T 1908, עד 1920 יוצרו למעלה מ-15 מיליון
מכוניות מדגם זה. המהירות המירבית - 68 קמ"ש, ארה"ב

גוטליב ואדולף בנץ נוהגים במכוניתם הראשונה
בעלת מנוע שריפה פנימי "כרכרה ללא סוסים" 1886

האחים בנץ פיתחו את המכונית הראשונה בסוף המאה ה-19 בגרמניה והחלו ליצרה בסדרות קטנות. היא יוצרה בעיקר לעשירים. באותו פרק זמן בארה"ב, פיתחו האחים דוראה מכונית. הם החלו בייצור המוני כבר בתחילת המאה ה-20. חברת "פורד" יצרה את דגם T החל מ-1908 שהוא שיפור של המכונית שפיתחו האחים בנץ. המנוע הותקן לפנים והגלגלים צופו בגומי עבה - כמו צמיג. לגלגלים הקדמיים היו מעין כנפיים ששימשו כמגיני בוץ. זוג פנסים הותקנו משני צידי המנוע. הייצור נעשה בשיטת הסרט הנע. המשותף למכוניות הראשונות היה שהן דמו ל"כרכרה ללא סוסים" - במקום סוס הרכיבו מנוע.
משנת 1926 קמו בארה"ב חברות ענק כמו: פורד, קרייזלר וג'נרל מוטורס. התחרות בין החברות אל ליבו של הצרכן הניעה אותן להשקיע במראה החיצוני של המכונית. חברת "פורד" הפסיקה את ייצור דגם T שנמכר משך כעשרים שנים כתוצאה מירידה רצינית במחזור המכירות. על מנת לעמוד בתחרות מול יצרניות הרכב האחרות, ייצרה "פורד" בשנת 1927 את מודל A ולאחר שלוש שנים את דגם V8. מידי שנה חלו שינויים בעיצוב דגמי המכוניות אצל כל יצרניות הרכב. גוף המכונית ונפח המנוע גדלו, צללית המכונית הונמכה והגימור החיצוני היה חלק ללא סימני הרכבה חיצוניים. המכוניות האמריקאיות של שנות ה-30 עוצבו בסגנון "הקו הזורם" - קווים זורמים, קצוות מעוגלים, משטחים חלקים וצללית נמוכה. סגנון זה יצר חיכוך מינימאלי והתנגדות מועטה לאוויר כך שהמכונית נסעה מהר יותר ובפחות דלק.
באירופה (צרפת, גרמניה, איטליה ואנגליה) יצרו מכוניות קטנות נטולות מראה יוקרתי שהותאמו לנסיעה בלבד.
לאחר מלחמת העולם השנייה החלו האמריקאים ליצר מכוניות בעיצוב שהושפע מעולם התעופה ומגוף האשה - המכונית הקרינה עוצמה, יוקרה ודינמיות. מעצב המכוניות הבולט באותן שנים היה ארל הארלי.
בשנת 1965 יצרה חברת "שברולט" האמריקאית, ארבעים ושישה דגמים של מכוניות ושלושים ושניים סוגי מנוע. מבחר דגמי המכוניות היה רב. האמריקאי הממוצע דרש מכונית מעוצבת היטב - נוחה, יוקרתית ומרווחת לנסיעות ארוכות ברחבי ארה"ב. רק בשנות השבעים עם משבר הדלק העולמי, החלו האמריקאים לייבא לארה"ב מכוניות אירופאיות ויפניות בגלל איכותן הגבוהה וחסכנותן בצריכת דלק.
מכוניות של ימינו עדין פועלות על עקרון של מנוע שריפה פנימית. שינויים בולטים חלו באביזרי נוחות, אלקטרוניקה והספק המנוע. "ג'נרל מוטורס" האמריקאית ו"טויוטה" היפנית משתפים פעולה תחת הסיסמה "טכנולוגיה יפנית בעוצמה אמריקאית". המכונית משלבת צורה יחד עם ביצועים.
במאה העשרים ואחת אנו עדים לניסיונות חיפוש אחר מקורות אנרגיה אחרים כדי לא להיות תלויים בנפט המזהם את הסביבה. כבר היום אנו נתקלים במכוניות היברידיות ומכוניות חשמליות הנעות בכבישים.

סרטון המציג את המכונית הראשונה - גוטליב ואדולף בנץ:

http://www.youtube.com/watch?v=5D8Y4j0Rs_Y

סרטון המציג מכונית פורד דגם T:

http://www.youtube.com/watch?v=-M3pBIssr-A

ייצור מכונית פורד דגם T בשיטת הסרט הנע:

http://www.youtube.com/watch?v=IXkxl8dSXb4&feature=fvsr

* העיצוב בישראל - ציוני דרך בגיבוש זהות

יוסף ברסקי, גימנסיה הרצליה, תל-אביב, 1909.

ב אלכסנדר ברוולד, בניין הטכניון הישן, חיפה - כניסה.

אלכסנדר ברוולד, בניין הטכניון הישן, חיפה - חזית וצד.

אלכסנדר ברוולד, בניין הטכניון הישן, חיפה 1912 צילום ישן.

רוז'י בן-יוסף ופיני לייטרסדורף, מעיל "משכית" בסגנון השכמיה באוהל בדואי, שנות ה-60.

אפרים משה לילין, מאי היהודי, 1903, איור מתוך ספר "שירת הגיטו".

זאב רבן ויעקב שטרק, כרזה לתערוכה של "בצלאל", 1913, הדפס אבן.

יחיא ימיני, לפי עיצוב של זאב רבן, חנוכיה, אבני חן, אמייל, שיש.

זאב רבן, "כסא אליהו", 1925-8, עץ אגוז, שטיח צמר,

רקמה על משי וקטיפה, תבליט שנהב, קמע אמייל וכסף.

תרבות ולאומיות

בשנת 1905 קבל הקונגרס הציוני החלטה על הקמת בית מדרש לאומנויות "בצלאל". בראש המוסד עמד פרופסור בוריס ש"ץ. המטרה להקמתו הייתה יצירת אומנות יהודית ישראלית וחידוש התרבות היהודית בארץ ישראל לאחר אלפיים שנות גלות. לשלב בין העבר להווה בארץ ישראל. בשנים הראשונות פעל "בצלאל" על פי התפיסה של "אמנות עם אומנות" (art and craft). דהיינו, שילוב אמנות - יצירתיות ודמיון עם אומנות - מלאכת יד. תלמידי המוסד התמחו באריגה, רקמה, צורפות, ציור, קדרות וחפצי מתכת (תשמישי קדושה וכו'). מוטיב בולט שאפיין את יצירות "בצלאל" הוא השילוב בין מזרח למערב ושילוב מוטיבים מדמויות וסיפורים מהתנ"ך.
שאיפת המייסדים הייתה ליצור סגנון מקומי שישתלב בייצור בסדרות גדולות.
בשנת 1935 הגיעה ל"בצלאל" קבוצה מגרמניה של מורים ותלמידים, בוגרי ה"באוהוס" שנסגר על ידי הנאצים. הם הביאו עמם את סגנון המודרניזם.

זיקה למקומי באופנה
בשנת 1954 הקימה רות דיין את חברת ההלבשה והרקמה "משכית" במטרה לספק מקור פרנסה לנשים עולות חדשות. בבגדי "משכית" שולבו דוגמאות של עדות ועמים שונים כמו תימנים, בדואים, פלסטינים. חלק ממוצרי החברה יוצרו בתעשייה לשוק המקומי ולחו"ל. השאיפה הייתה ליצור סגנון ישראלי-עברי חדש המושפע ממסורות יהודיות בעיקר מיהודי המזרח.

סגנון עברי באדריכלותאלכסנדר ברוולד הוא מראשוני האדריכלים שהשפיעו בארץ ישראל על הסגנון האקלקטי - שילוב מספר סגנונות בנייה. הוא תכנן את בניין הטכניון הישן שהוקם ב-1912. הוא ניסה ליצור סגנון מקומי חדש - "אדריכלות ישראלית" שיבטא את שובו של העם היהודי לארצו. סגנון שיציג את תרבות העם היהודי וארץ ישראל. הוא התרשם והושפע מסגנון הבנייה האסלאמית. בבנייניו הוא שילב בין מזרח ומערב - קשתות בסגנון מזרחי ומעליהן גמלוני לבנים בסגנון צפון אירופי.
בתכנון בניין הטכניון הוא נתן לו אופי ציבורי וממלכתי באמצעות סימטריה ובולטות ביחס לסביבה.
יוסף ברסקי הוא האדריכל שתכנן את בניין "גימנסיה הרצליה" הישן שהוקם בשנת 1909. המבנה תוכנן בסגנון אקלקטי, סגנון שניסה ליצור "אדריכלות ישראלית" חדשה. בבניין שולבו אלמנטים שונים מסגנונות בנייה מזרחיים יחד עם סגנונות אירופיים. גם כאן הוא נבנה בצורה סימטרית על גבעה קטנה בקצה רחוב הרצל בתל-אביב, על מנת שיבלוט על רקע הסביבה. הנוכחות המרשימה של הבניין העידה על חשיבות החינוך בישוב.

סיכום:בראשית המאה ה-20, עם התחדשות העלייה לארץ ישראל חלה פעילות בתחום העיצוב והאדריכלות בארץ ישראל. ראשוני המעצבים והאדריכלים ניסו ליצור סגנון ארץ ישראלי חדש שישלב בין המזרח (דמויות מהתנ"ך, אומנות יהודי המזרח ואומנות האסלאם) לבין המערב - אירופה. בתחום העיצוב בלט בית מדרש לאומנויות "בצלאל", בתחום האופנה חברת "משכית" ובתחום האדריכלות אלכסנדר ברוולד ויוסף ברסקי.
בית מדרש לאומנויות "בצלאל" נוסד במטרה ליצור אומנות יהודית ישראלית ולשלב בין העבר להווה בארץ ישראל. בשנים הראשונות פעל "בצלאל" על פי התפיסה של "אמנות עם אומנות" (art and craft), שילוב אמנות - יצירתיות ודמיון עם אומנות - מלאכת יד. תלמידי המוסד התמחו באריגה, רקמה, צורפות, ציור, קדרות וחפצי מתכת (תשמישי קדושה וכו'). סגנון בולט ביצירות "בצלאל" הוא השילוב בין מזרח למערב ושילוב מוטיבים מדמויות וסיפורים מהתנ"ך.
בתחום האופנה הוקמה חברת "משכית". בבגדיה שולבו דוגמאות של עדות ועמים שונים כמו תימנים, בדואים, פלסטינים. השאיפה הייתה ליצור סגנון ישראלי-עברי חדש המושפע ממסורות יהודיות בעיקר מיהדות המזרח.
בתחום האדריכלות תכנן אלכסנדר ברוולד את בניין הטכניון הישן שהוקם ב-1912. הוא ניסה ליצור סגנון מקומי חדש - "אדריכלות ישראלית". בבנייניו הוא שילב בין מזרח ומערב - קשתות בסגנון מזרחי ומעליהן גמלוני לבנים בסגנון צפון אירופי. לבניין הטכניון ניתן אופי ציבורי וממלכתי באמצעות סימטריה ובולטות ביחס לסביבה.
יוסף ברסקי תכנן את בניין "גימנסיה הרצליה" הישן שהוקם בשנת 1909 בסגנון "אדריכלות ישראלית" חדשה. בבניין שולבו אלמנטים שונים מסגנונות בנייה מזרחיים יחד עם סגנונות אירופיים. גם כאן הוא נבנה בצורה סימטרית על גבעה קטנה בקצה רחוב הרצל בתל-אביב, על מנת שיבלוט על רקע הסביבה.

שאלות חזרה

1. מה היתה הסיבה להקמת בית מדרש לאמנות "בצלאל"?

2. מה היתה תפיסת ההוראה ב"בצלאל"?

3. במה התמחו תלמידי "בצלאל"?

4. מה אפיין את יצירות "בצלאל"?

5. מה היתה הסיבה להקמת חברת "משכית"?

6. מה אפיין את בגדי אופנת "משכית"?

7. איזה סיגנון בנייה ניסו אלכסנדר ברוולד ויוסף ברסקי ליצור בארץ?

8. ממה הם הושפעו?

9. תאר את בניין הטכניון.

10. מהו סגנון אקלקטי?

11. היכן נבנה בניין "גימנסיה הרצליה"?

12. תאר את בניין "גמנסיה הרצליה".