יום שלישי, 9 באוקטובר 2012

* מגמות לוקליות ואוניברסליות באדריכלות


פתח הכניסה לאולם המשפט, בית המשפט העליון
מקור השראה להשוואה: שער האריות בחומת ירושלים, (תמונה למעלה)

חצר הקשתות באגף המנהלה ולשכות השופטים , בית המשפט העליון (מקור השראה
להשוואה: חצר מוזיאון רוקפלר, למטה)
במרכז החצר עוברת אמת-מים וממוקמת בריכה, ויחד הן יוצרות צורה של מפתח – המפתח לצדק ולאמת.




פתח הכניסה לאולם המשפט, בית המשפט העליון
שער הכניסה לבית הכנסת בברעם, מאה 3 לספירה (תמונה למעלה)


אולם המשפט, 220 מ"ר, ל- 70 איש, בית המשפט העליון
מקור השראה לקשתות: חדר הסעודה האחרונה, הר ציון, ירושלים, מאה 13 (תמונה למעלה)


מקור השראה להשוואה: קבר בני חזיר, נחל קדרון, מאה 1 לספירה.

מקור השראה להשוואה: יד אבשלום, נחל קדרון, מאה 1 לספירה.

בית המשפט העליון, מבט מלמעלה.



בית-המשפט העליון הוא מקום מושבה של הרשות השופטת במדינת ישראל. יחד עם משכן הכנסת (הרשות המחוקקת) והמשטרה (הרשות המבצעת) הוא מהווה את אחד משלושת הבסיסים של שלטון החוק במדינה הדמוקרטית. בתיכנון בניין בית המשפט הדגישו האדריכלים רם כרמי ועדה כרמי-מלמד את היחס אל העבר, אל הזיכרון העתיק אל ירושלים. המבנה אם כן מתייחס בצורותיו הן למקום שבו הוא נבנה - העיר ירושלים, על המסורת האדריכלית והתרבותית שלה, הן למסורת הקדומה של המשפט העברי והן לתפקידו כבית-משפט עליון מודרני. כלומר, המבנה מתבסס על שלושה רבדים:
1. רובד מקומי (העיר ירושלים),
2. רובד לאומי-היסטורי ותרבותי (התנ"ך והמקורות היהודיים)
3. ורובד אוניברסלי (משפט וצדק).
קיימת התייחסות לערכים תרבותיים ולערכים המסורתיים של המקום, תוך פרשנות שלהם ביחס לתפקוד העכשווי (משפט) של הבניין. האדריכלות פוסט מודרנית של שנות השבעים והשמונים. משלבת אלמנטים אדריכליים קלאסיים במבני ציבור. המבנה כולו מחולק לארבעה אגפים: אולמות המשפט, לשכות השופטים, הספרייה והחנייה.
ארבעת האגפים מתייחסים לארבעת הרבעים של ירושלים העתיקה, ומחלקים אותם שני צירים מאונכים זה לזה. העיר הטיפוסית בתקופת האימפריה הרומית נבנתה על-פי דגם זה של מחנה צבאי, על שטח מרובע ששני הצירים חילקו אותו לארבעה אזורים שווים למדי.
המבנה כולו מוקף בחומה בעלת חלונות ארוכים וצרים המזכירים בצורתם את חרכי הירי בחומת העיר ירושלים. בזמן העתיק ישבו השופטים ליד חומות ושער העיר. השפה האדריכלית של המבנה מבוססת על צורות גיאומטריות מדויקות.
אולמות בית המשפט מוארכים בהשפעת הבזיליקה הרומית - מבנה ציבורי שבו התקיימו גם משפטים ואסיפות. גם כנסיות ובתי כנסת נבנו בהשפעת הבזיליקה. הכניסה לכל אולם מעוצבת כשער כניסה, בהתייחס למסורת של ישיבת השופטים בשער החומה בתקופת המקרא.
האולמות שתכננה עדה כרמי-מלמד מעוצבים בפשטות יחסית ובניקיון גיאומטרי, והאולמות שתכנן רם כרמי הם מפוארים, ומקשטים אותם כותרות מוזהבות, המתייחסות למסורת הרומית.
החצר סגורה ומוקפת בקשתות. מקור ההשראה שלה הוא החצר הפנימית של מוזיאון רוקפלר. במרכז החצר עוברת אמת-מים וממוקמת בריכה, ויחד הן יוצרות צורה של מפתח – המפתח לצדק ולאמת. המים משקפים את השמים, ומתייחסים לפסוק מתהילים: "אמת מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף" (תהילים פ"ה, י"ב). המים גם מסמלים את התנאי הראשוני להיווצרותה של חברה אנושית. המים זורמים בקו ישר, המבטא את עקביות החוק וחוסר פנייתו.

* העיצוב בישראל - ציוני דרך בגיבוש הזהות


זאב רבן ויעקס שטרק, כרזה לתערוכת "בצלאל", 1913, הדפס אבן


הדפס אבן, "בצלאל" בונה המשכן, יושב על כיסא מלכות, נושא בידו מנורה עם שבעה קנים (מנורת המשכן) שאותה יצר. בידו הימנית מחוגה - כלי עבודתו, למרגלותיו פטיש, לפניו כד שמן. הדמות לבושה בבגד פסים המזכיר לבוש יהודי מתקופת התנ"ך או טלית. על הראש כיסוי ראש מזרחי.
הוא מייצג שילוב של חזרה לשורשי התנ"ך וליהדות המזרחית. הדמות שרירית ופניה כיהודי ממזרח אירופה.
במסגרת הכרזה עמודים מפותלים כשני עמודי המקדש - יהויכין ובועז. העמודים נושאים קשת גדולה ומצידיה שני עמודים קטנים יותר הנושאים שתי קשתות פרסה קטנות ובתוכן ציור של מבנה בית הספר "בצלאל" ומגדל דוד.  בחלק העליון של הכרזה צורה משוננת המזכירה את חומות ירושלים. שימוש בסמלים ציוניים-מקומיים כחלק מגיבוש זהות חדשה ותחייה יהודית בארץ ישראל. בכותרת הכרזה כתוב "תערוכת בצלאל - ירושלים" אותיות אלה הן ראשית עיצוב הכתב העברי במאה ה-20.

בתחתית הכרזה כתוב EXPOSITION - BEZALEL -JERUSALEM (מצגת/תערוכת בצלאל בירושלים). כתוב באנגלית לתיירים שיבקרו וירכשו עבודות תלמידים. בין האלמנטים שבכרזה מופיעים צמחים כמו: רימון, גפן - אשכולות ענבים מפירות הארץ.


העיצוב במדינת ישראל כביטוי להגשמת הציונות


האחים שמיר, סמל מדינת ישראל, 1949
סמל מדינת ישראל הוא מגן אשר במרכזו מנורת שבעת הקנים, משני צדיה ענפי זית ובתחתיתו הכיתוב "ישראל". המנורה, ענפי הזית והמילה "ישראל" בצבע זהוב על רקע כחול עמוק.
את הסמל עיצבו האחים גבריאל ומקסים שמיר, והוא נבחר מבין הצעות רבות שהוגשו לוועדת הסמל והדגל שהקימה מועצת המדינה הזמנית.
ייתכן שמעצבי הסמל, האחים שמיר, הושפעו מקטע בנבואת הנביא זכריה (ספר זכריה, פרק ד) שבה מראה המלאך לנביא "מנורת זהב כולה וגֻלּה על ראשה ושבעה נרותיה עליה... ושנים זיתים עליה אחד מימין הגֻלּה ואחד על שמאלה".

עיצוב המנורה בהשפעת תבליט שער טיטוס. התבליט המתאר תהלוכה של עבדים וחיילים השבים לרומא לאחר ניצחון הרומאים על יהודה והחרבת בית המקדש בירושלים בשנת 70 לספירה. השימוש בתבליט הרומי נועד לסמל את חזרת המנורה למקומה המקורי. השימוש בענפי זית מסמל את השלום.  השם "ישראל" בעברית מתחת למנורה מציין את שם המדינה.


אליהו קורן, סמל העיר ירושלים, 1949
לאחר קום המדינה עלה הצורך בסמל חדש לעיר. בשנת 1949, מסמל מוצג הארי השואג - מוצג בתנ"ך כסמלו של שבט יהודה ("גור אריה יהודה") ויותר מאוחר גם כסמלה של ממלכת יהודה, שבירתה הייתה ירושלים. האריה מהווה סמל נפוץ של בתי מלוכה וממלכות ברחבי העולם, מכיוון שהאריה נחשב כ"מלך החיות" ועל כן נוכחותו מסמלת גבורה, אומץ, כוח ומלכות. האריה הוא גם אחד הסמלים היהודיים השכיחים ביותר בעיטור בתי כנסת ותשמישי קדושה. בסמל, האריה הזקוף, העומד על שתי רגליו האחוריות, מתואר כמעין שומר של החומות הנמצאות מאחוריו.
חומות ירושלים - מאחורי האריה. מסמלים הן את חומת העיר העתיקה ואת אבני הכותל המערבי. ניתן לראות באבני החומה אבנים גדולות למטה ואבנים קטנות יותר למעלה, בצורה המאפיינת את הכותל המערבי‏. עלי הזית - מסמלים שלום וגם את עצי הזית הנפוצים באזור העיר.

האריה משמש כיום גם כסמלה של העיר ולא רק של העירייה. רוב סמלי קבוצות הספורט הגדולות בירושלים מכילים אריה, והאריה משמש גם ארגונים ירושלמיים אחרים.





יעקב צים, שטר של 10 לירות ישראליות (גב) 1958-1971 (עפ"י מגילת ישעיהו)
השאיפה ליצור סגנון ישראלי-עברי הביאה את המעצבים בישראל לפנות אל מקורות קדומים כמו ממצאים ארכיאולוגיים או מסורות בעיקר של יהודי המזרח.
שטרי כסף  ומטבעות הם אחד מסמלי הריבונות של המדינה. עיצוב השטרות מבטא זיקה אל ארץ ישראל ועם ישראל, רובם מציג ממצאים ארכיאולוגיים, נושאים הלקוחים ממטבעות יהודיים עתיקים שנהגו בעבר בארץ ישראל, סיפור על אישים, מקומות, או אירועים הקשורים בתולדות העם והמדינה.
מגילת ישעיהו נתגלתה במערות קומראן שבמדבר יהודה על ידי רועה בדואי בשנת 1947. חוקרים סוברים שהיא ושאר המגילות שנתגלו במקום היו שייכות לכת האיסיים (זרם ביהדות באותה תקופה) שחיו במערות משנת 100 לפנה"ס ועד לשנת 68 לספירה שם נכבשו על ידי לגיונות אספסיאנוס.

מפקד בצבא הרומי שפיקד על דיכוי המרד הגדול של היהודים ברומאים.

החיפוש אחר הישראלי
סטריאוטיפ של החברה הישראלית



יוחנן סימון, "תנו לי לעבוד", כרזה משנות ה-30
הכרזה מתארת גבר חסון ושרירי לבוש בגדי עבודה - הפועל העברי. ידיו מפעילות מכונה. בראש הכרזה מופיע כיתוב בצבע אדום: "תנו לי לעבוד" ולמטה: "קנו תוצרת הארץ".
הכרזה פונה לצרכן העברי בבקשה לקנות תוצרת הארץ, על מנת ליצור מקומות עבודה ופרנסה לעובדים בארץ ישראל.
הפועל יוצר קשר עין עם הצופה כדי ליצור הזדהות. הכרזה קוראת לקנות, אך לא המוצר מופיע בה אלא הפועל שיוצר אותו. התפיסה מאחורי הכרזה היא פוליטית - האותיות האדומות משקפות את האידיאולוגיה הקומוניסטית סוציאליסטית.
בתחילת המאה העדיפו המעסיקים פועלים ערבים בחקלאות משום שהיו מיומנים וזולים. האידיאולוגיה הקומוניסטית של הפועלים העבריים הייתה שכדי להיות שווים לעמים אחרים צריך לפתח ולחזק את מעמד הפועלים בחברה היהודית ציונית.

בשנות השלושים, בגלל מאורעות הדמים מצד הערבים והשבתת משק העבודה מצידם, היה צורך קיומי בעבודה עברית. היהודים חיזקו את מעמד הפועלים ובכך סייעו להקמת המדינה.


כרזה למגבית למען פלשתינה שיצאה לרגל אירוע התרמה בניו-יורק, 1937
הכרזה מציגה בצורה אידילית את ארץ ישראל לצורך תעמולה והתרמה על רקע מאורעות הדמים עם הערבים. בתמונה מוצגים החלוץ והחלוצה בצורה הרואית. הם מחזיקים כלי עבודה ומציגים את תנובת הארץ. בניין האוניברסיטה מסמל את תחיית התרבות העברית. היהודי הלומד תורה מסמל את הציונות הדתית. החקלאי החורש מסמל את החקלאות וההתיישבות, הנביא הזקן מסמל את העתיד. הוא מלטף גדי כסמל לביטחון ושלום על פי הפסוק מספר ירמיהו: ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד".
הכרזה מעבירה בצורה סמלית את ארץ ישראל הנבנית באמצעות כיתוב וסמלים.



הנחלאי"ת - גבריאל ומקסים שמיר, נחלאי"ת על רקע שדות
שטר של 1/2 לירה, בנק ישראל, סדרה ב', 1958-1971
במלאת עשר שנים למדינת ישראל, הונפקו שטרות כסף (לירה) המבטאות את החזון הציוני עם דמויות של הישראלי הגיבור והתורם לבניית הארץ כמו: דייג, מדען, פועל, חיילת נח"ל.
שטר הכסף מסמל את יישוב הארץ. ברקע שדות מעובדים. החיילת מייצגת את רוח החלוציות. היא מוצגת כצעירה, חזקה וגאה. מביטה קדימה אל העתיד. במקביל להגנת הארץ, היא תורמת לבניין המדינה. בידיה היא אוחזת סל של תפוזים מתנובת הארץ. היא מייצגת את הנוער הלוחם ומפריח את השממה. הארץ מוצגת כמקום אידיאלי; אין כאן רמז לקשיים הקיומיים ששררו אז בארץ. מאוחר יותר הונפקו שטרות עם דיוקנאות של מנהיגים.


הפלמחני"ק - נחום גוטמן, איור דיו על נייר, 1948
באיור מוצג הצבר הלוחם. בתקופה זו, טרם מלחמת השחרור, גויסו תנועות הנוער להגנה ולפלמ"ח. הדמות לקוחה מתוך הסיפור "הוא הלך בשדות" של משה שמיר. הספר מתאר את חייו של אורי הפלמחניק ואת אהבתו הגדולה למיקה,  נערה עולה, עד למותו הטראגי בשדה הקרב. הפלמחניק מסמל את המדינה הצעירה ומופיע עם בלורית, לבוש ברישול. מצד שני הוא יפה נפש, אמיץ, נאמן לחבריו וחברה'מן.
הפלמחניק הוא צבר המאמץ ממנהגי המקום כמו כפייה והכנת קפה בפינג'אן.

הצבר - קריאל גרדוש (דוש) "ישראל הקטן" קריקטורה מ"העולם הזה", 1951

הצבר "שרוליק" קריאל גרדוש (דוש), כרזה משנות ה-70
כינוי ה"צבר" ניתן לילידי הארץ בני האיכרים מהעליות השנייה והשלישית. בעיני דור החלוצים הפכה הדמות לנערצת. הצבר מוצג כקשה מבחוץ ורך מבפנים - אמיץ אך פגיע. דמותו מנותקת מדור ההורים שבאו עם מורשת הגולה. הצבר שורשי ומשולב בנוף הארץ בדומה לשיח הצבר - עוקצני ומתוק. הוא אוהב את המולדת למסור לעבודה ולחימה.
"ישראל הקטן" הצבר הישראלי עם כובע טמבל מייצג את הילדים הראשונים של המדינה "צברים חמודים" נראה שובב עם סנדלים ומכנסיים קצרים, בעל בלורית מסתלסלת. הצבר מקרין נעורים, הרפתקנות, אהבת המולדת, קרבה לטבע. הוא מייצג את החלום הציוני - ההיפך מהיהודי הגלותי.
בבגרותו הוא "שרוליק" "ישראל הקטן" שגדל והתגייס לצבא, לובש מדים, מרושל ובטוח בעצמו.


פרסום מוצרי צריכה מתוצרת הארץ


פריץ מאוריבר, אריזה, מודעה, סמל מסחרי ל"אמה", 1946
משמעות השם "אמה" הינה משרתת. צליל המילה מזכיר "אמא". ברוח התקופה בה רוב האמהות היו עקרות בית, השם "אמה" יוצר רושם שהמוצר מנקה כמו משרתת אך יחד עם זאת הוא יוצר תחושה נעימה של ניקיון כמו של אמא. ה"אמה" מיועדת לניקוי בגדים ובדים, כלי מטבח, וניקיון כללי.
האשה נראית כדמות מצוירת מסדרת מיקי מאוס, רגליים דקות וארוכות המבצבצות מחצאית מיני, פרצוף ילדותי עם עיניים ענקיות ושיער אסוף בפפיון ענק. ביד אחת היא מחזיקה סיר המתנקה באופן קסום בעזרת נוזל "אמה" (מסביבו קרניים של אור).
הכיתוב בעברית ואנגלית מפרט את יתרונות הנוזל. השם "אמה" כתוב באותיות גדולות וברורות.  משטחי הצבע צבועים בצבע אחיד. לעתים הופיע המוצר יחד עם הסיסמה: "כל אשה בוחרת 'אמה' על אשה יודעת למה".

הזיקה למקומי
התאמה לסביבה ולתנאים המקומיים




רוז'י בר יוסף ופיני לייטרסדורף, מעיל "משכית" בסגנון השכמיה כאוהל בדואי, שנות ה-60
משכית הייתה חברה ממשלתית לייצור ושיווק אוּמנות מקומית בתחומי הטקסטיל, הצורפות ועבודות עץ זית שפעלה בישראל בין 1954 ו-1994. ההשראה לסגנון הישראלי שגובש ב"משכית" נשאבה גם מהאור הישראלי המיוחד, מנופי הארץ וצבעיה; מגוני ההדרים, הדיונות והכינרת; הוורוד של אבני ירושלים, מהסגול של הרי אילת, מהחומים של אזורי הפרא בהרי יהודה, מהירוק של היערות ומהאדומים החלודים של גבעות הנגב. ולא פחות מכך - מהחומריות והמרקמים של חלוקי הנחל, הצדפים ועצי הזית שהטביעו חותמם על כפתורים ואביזרים... שולבו גם רכיבים מתוך ממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו בתלים המקראיים מגידו, חצור ובאר שבע.
מוצרי החברה יוצרו על ידי אומנים מבני העלייה ההמונית מתוך שלוש מטרות: לספק לעולים תעסוקה ופרנסה, לשמר את המסורת החומרית ותרבותית של העולים ולקרב את החברה הישראלית לעלייה מתוך ערכי תרבות ואסתטיקה ולא רק מתוך תדמית של מצוקה ומחסור. עבודות משכית, שהתבססו על דגמים ומסורות שהביאו עולי עדות המזרח הפכו ברבות השנים לשם נרדף לאומנות ישראלית מקורית בפרט בתחומי צורפות התכשיטים וכלי היודאיקה, האריגה, הרקמה, הסריגה ועיצוב האופנה ששילבו פולקלור עם עיצוב מודרני.
עיצוב המעיל שבתמונה בהשראת אוהל בדואי מאזור הנגב.

יום ראשון, 8 במאי 2011

* רוסיה, קונסטרוקטיביזם


אל ליסיצקי, דוכן דרשה ללנין, 1920
הדוכן דמוי מנוף עשוי פלדה, נוטה אל על בקו אלכסוני ונועד לבטא את תנופת המהפכה והתעשייה הרוסית.

הדוכן הוא דוגמה לשימוש שנעשה בעיצוב לצורכי המפלגה הקומוניסטית. בכך הוצג המשטר כערך עליון.



ולדימיר טאטלין, דגם למונומנט לאינטרנציונל ה-3, 1919
דגם של קונסטרוקציית פלדה ענקית למבנה בעל מעליות ומדרגות שבה יהיו חדרים רבים בתוך מעטפת ספירלית. בתוך המעטפת שלושה גופים מזכוכית: קובייה, פירמידה וגליל. המבנה ישמש לתעמולה. בתוכו ישכנו תחנת רדיו שתפקידה להפיץ את הקומוניזם בכל העולם. המבנה האלכסוני הגבוה מסמל את העתיד והקידמה. הספירלה משחררת את האנושות - מצד אחד היא בקרקע ומצד שני מתרוממת למרומים. הברזל חזק כרצון מעמד הפועלים והזכוכית שקופה ובהירה כמצפונו.



אל ליסיצקי, כרזה: "הכה את הלבנים באדומים", 1920
הכרזה מחולקת לשני אזורים - שחור ולבן. בתוך הרקע השחור נמצא עיגול לבן שלתוכו חודר משולש אדום הפוגע ונוגס בו. העיגול הלבן מסמל את הצבא הלבן - הכוחות שלחמו בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה (1918-1923) ותמכו בצאר הרוסי. כנגדם נלחם הצבא האדום (המשולש) שהביא להפלת משטר הצאר ולעליית הבולשביקים והקומוניזם אחרי מהפכת אוקטובר.


קונסטרוקטיביזם ברוסיה - גישת עיצוב "נסיבתית"

קונסטרוקטיביזם (אמנות בנויה - Construction Art) הייתה תנועת מהפכנית, בתחומי האמנות, האדריכלות והספרות, אשר התקיימה ברוסיה החל משנת 1914. התנועה הקונסטרוקטיביסטית צמחה לאחר מלחמת העולם הראשונה, תוך הדגשה של השפעת התיעוש והמיכון המודרניסטי על החיים. מבחינה אמנותית שילבה התנועה בין אסתטיקה תעשייתית והאמנות המופשטת לבין רעיונות סוציאליסטים אודות תפקידה של האמנות כמכשיר לשינוי חברתי של החברה. הפיסול הקונסטרוקטיביסטי התבסס על שימוש בחומרים תעשייתיים מודרניים כמו: ברזל ופלדה, גבס וזכוכית. תהליכי ייצור זולים ומוצרים זולים. בכך יצר השלטון בעזרת המעצבים והיצרנים שביעות רצון מצד האזרחים כלפיו.

לאחר המהפכה ברוסיה היו יחסים הדוקים וטובים בין הממשל למעצבים. המהפכה הפוליטית (רוסיה הפכה להיות קומוניסטית) הובילה גם למהפכה בתחומי העיצוב. המעצבים שירתו את רצון השלטון. הם עיצבו כרזות, פסלים ומבנים כאמצעי תעמולה להאדיר ולחזק את השלטון.

יום רביעי, 4 במאי 2011

* פוסט מודרניזם - מגמות בינלאומיות בשנות השבעים והשמונים


"טראנס היי טק", דימויי הרס של
התעשייה והציביליזציה - עיצוב

קבוצת SITE, פרוייקט מתקלף, רשת חנויות BEST. ריצ'מונד וירג'יניה, 1972
יצירת דימוי של הרס, רעידת אדמה,
מראה לא יציב ולא שימושי. מבנה שמספר סיפור.

כמו קיר מתקלף או מבנה שנהרס בעקבות הפצצה. החומר –בטון ולבנים.


"טראנס היי טק", דימויי הרס של
התעשייה והציביליזציה - עיצוב

אלכס לוקיאדה, טלפון
יציקת בטון ריבועית ואסימטרית על רשת ברזל.
שפופרת בציפוי זהב, לחצנים מחרוזי זכוכית,ניו יורק, 1980.
במוצר זה בולט עקרון של שברים, בליה, טקסטורה גסה.


"טראנס היי טק", דימויי הרס של
התעשייה והציביליזציה - עיצוב

רון ארד, סטודיו. מערכת סטריאופונית , שנות ה – 80, לונדון.
יציקת בטון על רשת ברזל, שברים בקצוות, חספוס,
רשת ברזל עם רכיבים אלקטרונים חשופים..
היי-טק מול הרס. הצהרה כלפי עתיד העולם
והצגת החברה המתועשת כאלמנט ארכיאולוגי.


מינימליזם  בקורת כנגד האקלקטיציזם הפוסט - מודרני 
וחזרה לקווים מודרניסטיים (ניאומודרניזם)
פיליפ סטארק, שרפרף/כסא לבארים, 1990
המושב עשוי מיציקת אלומיניום מצופה לכה,
ללא ריפוד, גבוה בעל שלוש רגליים דקות ומעוגלות.
המבנה עשוי מקשה אחת. נראה כאלמנט אורגני.
הסתעפות "השורש הקדמי" משמש משענת לרגליים.
המבנה מצומצם, ללא עיטור, הכיסא נראה לא יציב.

מינימליזם בקורת כנגד האקלקטיציזם הפוסט - מודרני 
וחזרה לקווים מודרניסטיים (ניאומודרניזם)
פיליפ סטארק, מסחטה לפרי הדר
הכלי בנוי מרגלים גבוהות ובראשו צורה עגולה
ומחודדת בעלת חריצים. צורה זו מיועדת לסחיטת
פרי הישר אל הכוס.
המסחטה בדימוי כחרגול בעל רגליים ארוכות.
אין עיטורים, המרקם חלק, הכלי משדר טכנולוגיה מתקדמת.
הכלי לא נסתם משאריות הפרי הסחוט.
המסחטה פונאלקציונית ויעילה.


פוסט מודרניזם: אטורה סוסטאס, מנורת שולחן "טאהיטי"
מתכת ולמינט, 1981


פוסט מודרניזם: חלון ראווה במילנו עם מוצרי "ממפיס"
 אטורה סוסטאס - שולחן תלת רגל ומנורה בעלת ראש משולש,
פיטר שיר - קומקום תלת רגל.


פוסט מודרניזם: אטורה סוסטאס, כוננית "קרלטון", עץ מצופה למינט, 
פלסטיק מדופף, 1981.


פוסט מודרניזם: אטורה סוסטאס,  מיטת "זירת איגרוף"
עם תצלום קבוצתי של חברי "ממפיס", 1981.


פוסט מודרניזם: צ'רלס ג'נקס, מערכת כלים לתה/קפה "פיאצה",
1983 לחברת "אלסי"


פוסט מודרניזם: ריצ'ארד סאפר, קומקום "המערב הפרוע"
(מכסה דמוי הדק וברתיחה - שריקת רכבת), 1983, לחברת "אלסי"



פוסט מודרניזם באדריכלות  - היסטוריציזם
פיליפ ג'ונסון, בניין AT&T, ניו-יורק, 1978


פוסט מודרניזם באדריכלות: צ'ארלס מור, פיאצה ד'איטליה
ניו-אורליאנס, 1974-80
פוסט מודרניזם באדריכלות: צ'ארלס מור, פיאצה ד'איטליה
ניו-אורליאנס, 1974-80
פוסט מודרניזם באדריכלות: צ'ארלס מור, פיאצה ד'איטליה

ניו-אורליאנס, 1974-80


י.מ.פיי , פירמידת הכניסה ל"לובר", פריס


סגנון היי-טק: רנצו פיאנו וריצארד רוג'רס, מרכז פומפידו, פריס


סגנון היי-טק: רנצו פיאנו וריצארד רוג'רס, הצד האחורי של מרכז פומפידו, פריס


סגנון היי-טק: פריי אוטו, אוהל האיצטדיון האולימפי, מינכן, 1972 ,
לוחות פלסטיק גמיש על מוטות פלדה.


סגנון היי-טק: פריי אוטו, פרט מאוהל האיצטדיון האולימפי, מינכן, 1972 ,


סגנון היי-טק: באקמינסטר פולר, כיפה גיאודזית, הוצגה ב"אקספו", קנדה 1967


מקורות השראה ל"היי טק" ("פוסט תעשייתי") – ארובות חרושת



מריו בליני, כורסת "צינור" , על בסיס מסתובב פוליאוריתן מוקצף, 1970


סגנון היי-טק: רודני קונסמן, כסאות "אומסטק", מתכת מחוררת בצבעים עזים, 1971


סגנון היי-טק: ריהוט בחנות "אסטרו הום", לונדון, שנות ה – 70

פוסט מודרניזם - המודרניזם החדש
החל ממחצית שנות השבעים חלה המהפכה האלקטרונית. התפתח תחום המיקרו-אלקטרוניקה שהביא למזעור המכשירים האלקטרוניים. המחשב והרובוט חדרו לתהליך הייצור. היפנים היו הראשונים שהחדירו רובוטים לתהליך הייצור ההמוני. ייצור בעזרת מחשבים ורובוטים מאפשר ייצור והרכבה של מכשירים מורכבים. על אותו פס ייצור ניתן בעזרת המחשב לשנות או לגוון את ייצור או הרכבת המוצר מבלי שיש צורך לעצור את תהליך הייצור. פס הייצור הישן שהיה מיועד למוצר אחד, הפך לגמיש יותר כך שהוא אפשר להחליף מוצרים על אותו פס ייצור, ללא בזבוז זמן וכסף הודות למחשב ולרובוט. תהליך המחשוב והרובוטיקה בייצור העלה את חשיבות המעצב. הוא הפך לגורם המעורב בתהליך הייצור של המוצר, החל משלב המחקר דרך הפיתוח והשיווק. המחשב הפך לכלי עזר למעצב ולאדריכל. בעזרתו הוא משרטט, משלב גרפיקה, יוצר הדמיות ומודלים תלת-מימדיים. בתעשיית המכוניות משתמשים במחשב לבדיקת תכונות אווירודינמיות.
בסוף שנות השבעים קמו מספר אדריכלים ומעצבים כנגד המודרניזם הקלאסי שהתאפיין במבנה קובייתי פשוט חסר צבע שדגל בקשר בין צורה, חומר ותפקוד. הם טענו ש"פחות זה משעמם", שסגנון זה יוצר שפה אחידה, אינו מתחשב בתנאים סביבתיים. לדעתם, משעמם הוא גם לא יעיל. התנגדותם למודרניזם הקלאסי הושפעה מאמנות הפופ של שנות השישים ומהמעצבים הרדיקליים בבריטניה ואיטליה.
האדריכלות הפוסט-מודרנית שמה דגש על אסתטיקה, רעיונות רב-תרבותיים, מענה לצרכי המקום. בפוסט מודרניזם מוצאים ערבוב של סגנונות, אדריכלות המכילה שעשוע והומור, שימוש בחומרים זולים ויקרים.

סגנון "היי טק"
סגנון הפוסט מודרניזם התפשט לתחומי האדריכלות, העיצוב, האמנות, הספרות והקולנוע. בתחום האדריכלות החלו האדריכלים הפוסט מודרניים לשלב אלמנטים הלקוחים ממבנים עתיקים - יווניים רומיים או מצריים. מעצבים לקחו מוצרים מודרניים קלאסיים והוסיפו להם אלמנטים קישוטיים בסגנון אר-דקו, קוביזם, פופ וכו'. בהשפעת הפוסט-מודרניזם התפתח סגנון "היי-טק" (טכנולוגיה גבוהה) בעיצוב. מעצבים החלו להשתמש בחפצים ששימשו בבתי חרושת לשימוש אישי או בחנויות ומסעדות. דוגמה, מדפי מתכת שיועדו למחסן במפעל עברו הסבה לחנויות בוטיק של בגדים. מעצבים השתמשו בלוחות אלומיניום מחוררים, חלקי גומי, קפיצים, צינורות ועוד לריהוט וחפצים. סגנון ההיי-טק באדריכלות התאפשר תודות להתפתחות הטכנולוגיה שאפשרה שימוש בצינורות או מוטות פלדה לבנייה ויצירת משטחי כיפה גאודזית (טכניקה של בניית כיפה או כדור באמצעות מוטות ישרים היוצרים מערכת מרחבית של משולשים או מחומשים), בניית מבנים גבוהים תוך שילוב זכוכית ופלסטיק. המבנים הללו נצבעו בצבעים עזים. הפוסט מודרניזם כאמור, דוחה את התקופה המודרנית ואת המודרניזם שהיא מייצגת. הוא יוצא כנגד האחידות המשעממת של המודרניזם בעיצוב ואדריכלות, הוא בעד השונה ובעד התחרותיות. סגנון ההיי-טק נמצא בעיקר במוצרים שלא מיועדים לייצור המוני (One Off).

"סגנון טרנס היי-טק"
סגנון ה"היי-טק" הוביל בראשית שנות השמונים ליצירת זרם עיצובי חדש בשם "טראנס היי-טק". בניגוד לסגנון ה"היי-טק" ששידר אופטימיות וחוסר דאגה, החלה קבוצת מעצבים ואדריכלים מלונדון, לוס אנג'לס וניו-יורק להציג תמונת מצב הפוכה. הם רצו להציג את הסכנות הרבות האורבות לעולם מהבחינות החברתיות, האקולוגיות, המלחמות והרעב שהקדמה הטכנולוגית לא הצליחה למגר. את מחאתם כנגד הסכנה לאנושות הם הביעו במוצרים שעוצבו ויוצרו מחומרים מסורתיים כמו אבן, בטון וזכוכית. החומרים עובדו כאילו היו ממצאים ארכיאולוגיים עתיקים שעברו תהליך של הרס, בלייה והתפוררות, משטחים מחוספסים וגסים הנראים כהריסות שהפכו לחלק מן הטבע. לחומרים המסורתיים הם הצמידו מכשירים וחפצים מן התעשייה. המוצרים יוצרו בעבודה ידנית יחד עם מכונה כמוצרים בודדים (One Off). הרושם שנוצר היה שהם שעברו תהליך של הרס - מחאה והצהרת כוונות לעתיד העולם. המעצבים הפוסט מודרניים ניסו ליצור קשר רגשי בין המוצר לאדם המשתמש.
בין קבוצות המעצבים שפעלו בסגנון ה-"טראנס היי-טק" בלטה קבוצת ""One Off בה פעל המעצב הישראלי - רון ארד.