זאב רבן ויעקס שטרק, כרזה לתערוכת "בצלאל", 1913, הדפס אבן
הדפס אבן, "בצלאל" בונה המשכן, יושב על
כיסא מלכות, נושא בידו מנורה עם שבעה קנים (מנורת המשכן) שאותה יצר. בידו הימנית
מחוגה - כלי עבודתו, למרגלותיו פטיש, לפניו כד שמן. הדמות לבושה בבגד פסים המזכיר
לבוש יהודי מתקופת התנ"ך או טלית. על הראש כיסוי ראש מזרחי.
הוא מייצג שילוב של חזרה לשורשי התנ"ך
וליהדות המזרחית. הדמות שרירית ופניה כיהודי ממזרח אירופה.
במסגרת הכרזה עמודים מפותלים כשני עמודי המקדש -
יהויכין ובועז. העמודים נושאים קשת גדולה ומצידיה שני עמודים קטנים יותר הנושאים
שתי קשתות פרסה קטנות ובתוכן ציור של מבנה בית הספר "בצלאל" ומגדל דוד. בחלק העליון של הכרזה צורה משוננת המזכירה את
חומות ירושלים. שימוש בסמלים ציוניים-מקומיים כחלק מגיבוש זהות חדשה ותחייה יהודית
בארץ ישראל. בכותרת הכרזה כתוב "תערוכת בצלאל - ירושלים" אותיות אלה הן
ראשית עיצוב הכתב העברי במאה ה-20.
בתחתית הכרזה כתוב EXPOSITION
- BEZALEL -JERUSALEM (מצגת/תערוכת בצלאל בירושלים). כתוב באנגלית לתיירים שיבקרו
וירכשו עבודות תלמידים. בין האלמנטים שבכרזה מופיעים צמחים כמו: רימון, גפן -
אשכולות ענבים מפירות הארץ.
העיצוב במדינת ישראל כביטוי להגשמת הציונות
האחים שמיר, סמל מדינת ישראל, 1949
סמל מדינת ישראל הוא מגן אשר במרכזו מנורת
שבעת הקנים, משני צדיה ענפי זית ובתחתיתו הכיתוב "ישראל". המנורה, ענפי הזית
והמילה "ישראל" בצבע זהוב על רקע כחול עמוק.
את הסמל עיצבו האחים גבריאל ומקסים שמיר,
והוא נבחר מבין הצעות רבות שהוגשו לוועדת הסמל והדגל שהקימה מועצת המדינה הזמנית.
ייתכן שמעצבי הסמל, האחים שמיר, הושפעו
מקטע בנבואת הנביא זכריה (ספר זכריה, פרק ד) שבה מראה המלאך לנביא "מנורת זהב
כולה וגֻלּה על ראשה ושבעה נרותיה עליה... ושנים זיתים עליה אחד מימין הגֻלּה ואחד
על שמאלה".
עיצוב המנורה בהשפעת תבליט שער טיטוס. התבליט
המתאר תהלוכה של עבדים וחיילים השבים לרומא לאחר ניצחון הרומאים על יהודה והחרבת בית
המקדש בירושלים בשנת 70 לספירה. השימוש בתבליט הרומי נועד לסמל את חזרת המנורה למקומה
המקורי. השימוש בענפי זית מסמל את השלום.
השם "ישראל" בעברית מתחת למנורה מציין את שם המדינה.
אליהו קורן, סמל העיר
ירושלים, 1949
לאחר קום המדינה עלה
הצורך בסמל חדש לעיר. בשנת 1949, מסמל מוצג הארי השואג - מוצג בתנ"ך כסמלו של
שבט יהודה ("גור אריה יהודה") ויותר מאוחר גם כסמלה של ממלכת יהודה, שבירתה
הייתה ירושלים. האריה מהווה סמל נפוץ של בתי מלוכה וממלכות ברחבי העולם, מכיוון שהאריה
נחשב כ"מלך החיות" ועל כן נוכחותו מסמלת גבורה, אומץ, כוח ומלכות. האריה
הוא גם אחד הסמלים היהודיים השכיחים ביותר בעיטור בתי כנסת ותשמישי קדושה. בסמל, האריה
הזקוף, העומד על שתי רגליו האחוריות, מתואר כמעין שומר של החומות הנמצאות מאחוריו.
חומות ירושלים - מאחורי
האריה. מסמלים הן את חומת העיר העתיקה ואת אבני הכותל המערבי. ניתן לראות באבני החומה
אבנים גדולות למטה ואבנים קטנות יותר למעלה, בצורה המאפיינת את הכותל המערבי. עלי
הזית - מסמלים שלום וגם את עצי הזית הנפוצים באזור העיר.
האריה משמש כיום גם
כסמלה של העיר ולא רק של העירייה. רוב סמלי קבוצות הספורט הגדולות בירושלים מכילים
אריה, והאריה משמש גם ארגונים ירושלמיים אחרים.
יעקב צים, שטר של 10 לירות ישראליות (גב) 1958-1971 (עפ"י מגילת ישעיהו)
השאיפה ליצור סגנון
ישראלי-עברי הביאה את המעצבים בישראל לפנות אל מקורות קדומים כמו ממצאים
ארכיאולוגיים או מסורות בעיקר של יהודי המזרח.
שטרי כסף ומטבעות הם אחד מסמלי הריבונות של המדינה. עיצוב
השטרות מבטא זיקה אל ארץ ישראל ועם ישראל, רובם מציג ממצאים ארכיאולוגיים, נושאים
הלקוחים ממטבעות יהודיים עתיקים שנהגו בעבר בארץ ישראל, סיפור על אישים, מקומות, או
אירועים הקשורים בתולדות העם והמדינה.
מגילת ישעיהו
נתגלתה במערות קומראן שבמדבר יהודה על ידי רועה בדואי בשנת 1947. חוקרים סוברים
שהיא ושאר המגילות שנתגלו במקום היו שייכות לכת האיסיים (זרם ביהדות באותה תקופה)
שחיו במערות משנת 100 לפנה"ס ועד לשנת 68 לספירה שם נכבשו על ידי לגיונות
אספסיאנוס.
מפקד בצבא הרומי שפיקד
על דיכוי המרד הגדול של היהודים ברומאים.
החיפוש אחר הישראלי
סטריאוטיפ של החברה הישראלית
יוחנן סימון,
"תנו לי לעבוד", כרזה משנות ה-30
הכרזה מתארת גבר חסון
ושרירי לבוש בגדי עבודה - הפועל העברי. ידיו מפעילות מכונה. בראש הכרזה מופיע
כיתוב בצבע אדום: "תנו לי לעבוד" ולמטה: "קנו תוצרת הארץ".
הכרזה פונה לצרכן
העברי בבקשה לקנות תוצרת הארץ, על מנת ליצור מקומות עבודה ופרנסה לעובדים בארץ
ישראל.
הפועל יוצר קשר עין
עם הצופה כדי ליצור הזדהות. הכרזה קוראת לקנות, אך לא המוצר מופיע בה אלא הפועל
שיוצר אותו. התפיסה מאחורי הכרזה היא פוליטית - האותיות האדומות משקפות את
האידיאולוגיה הקומוניסטית סוציאליסטית.
בתחילת המאה העדיפו
המעסיקים פועלים ערבים בחקלאות משום שהיו מיומנים וזולים. האידיאולוגיה
הקומוניסטית של הפועלים העבריים הייתה שכדי להיות שווים לעמים אחרים צריך לפתח
ולחזק את מעמד הפועלים בחברה היהודית ציונית.
בשנות השלושים,
בגלל מאורעות הדמים מצד הערבים והשבתת משק העבודה מצידם, היה צורך קיומי בעבודה
עברית. היהודים חיזקו את מעמד הפועלים ובכך סייעו להקמת המדינה.
כרזה למגבית למען
פלשתינה שיצאה לרגל אירוע התרמה בניו-יורק, 1937
הכרזה מציגה בצורה
אידילית את ארץ ישראל לצורך תעמולה והתרמה על רקע מאורעות הדמים עם הערבים. בתמונה
מוצגים החלוץ והחלוצה בצורה הרואית. הם מחזיקים כלי עבודה ומציגים את תנובת הארץ. בניין
האוניברסיטה מסמל את תחיית התרבות העברית. היהודי הלומד תורה מסמל את הציונות
הדתית. החקלאי החורש מסמל את החקלאות וההתיישבות, הנביא הזקן מסמל את העתיד. הוא
מלטף גדי כסמל לביטחון ושלום על פי הפסוק מספר ירמיהו: ושב יעקב ושקט ושאנן ואין
מחריד".
הכרזה מעבירה בצורה
סמלית את ארץ ישראל הנבנית באמצעות כיתוב וסמלים.
הנחלאי"ת -
גבריאל ומקסים שמיר, נחלאי"ת על רקע שדות
שטר של 1/2 לירה,
בנק ישראל, סדרה ב', 1958-1971
במלאת עשר שנים
למדינת ישראל, הונפקו שטרות כסף (לירה) המבטאות את החזון הציוני עם דמויות של
הישראלי הגיבור והתורם לבניית הארץ כמו: דייג, מדען, פועל, חיילת נח"ל.
שטר הכסף מסמל את
יישוב הארץ. ברקע שדות מעובדים. החיילת מייצגת את רוח החלוציות. היא מוצגת כצעירה,
חזקה וגאה. מביטה קדימה אל העתיד. במקביל להגנת הארץ, היא תורמת לבניין המדינה. בידיה
היא אוחזת סל של תפוזים מתנובת הארץ. היא מייצגת את הנוער הלוחם ומפריח את השממה.
הארץ מוצגת כמקום אידיאלי; אין כאן רמז לקשיים הקיומיים ששררו אז בארץ. מאוחר יותר
הונפקו שטרות עם דיוקנאות של מנהיגים.
הפלמחני"ק -
נחום גוטמן, איור דיו על נייר, 1948
באיור מוצג הצבר
הלוחם. בתקופה זו, טרם מלחמת השחרור, גויסו תנועות הנוער להגנה ולפלמ"ח.
הדמות לקוחה מתוך הסיפור "הוא הלך בשדות" של משה שמיר. הספר מתאר את
חייו של אורי הפלמחניק ואת אהבתו הגדולה למיקה, נערה עולה, עד למותו הטראגי בשדה הקרב. הפלמחניק מסמל את המדינה
הצעירה ומופיע עם בלורית, לבוש ברישול. מצד שני הוא יפה נפש, אמיץ, נאמן לחבריו
וחברה'מן.
הפלמחניק הוא צבר
המאמץ ממנהגי המקום כמו כפייה והכנת קפה בפינג'אן.
הצבר - קריאל גרדוש
(דוש) "ישראל הקטן" קריקטורה מ"העולם הזה", 1951
הצבר "שרוליק"
קריאל גרדוש (דוש), כרזה משנות ה-70
כינוי
ה"צבר" ניתן לילידי הארץ בני האיכרים מהעליות השנייה והשלישית. בעיני
דור החלוצים הפכה הדמות לנערצת. הצבר מוצג כקשה מבחוץ ורך מבפנים - אמיץ אך פגיע. דמותו
מנותקת מדור ההורים שבאו עם מורשת הגולה. הצבר שורשי ומשולב בנוף הארץ בדומה לשיח
הצבר - עוקצני ומתוק. הוא אוהב את המולדת למסור לעבודה ולחימה.
"ישראל
הקטן" הצבר הישראלי עם כובע טמבל מייצג את הילדים הראשונים של המדינה
"צברים חמודים" נראה שובב עם סנדלים ומכנסיים קצרים, בעל בלורית
מסתלסלת. הצבר מקרין נעורים, הרפתקנות, אהבת המולדת, קרבה לטבע. הוא מייצג את
החלום הציוני - ההיפך מהיהודי הגלותי.
בבגרותו הוא
"שרוליק" "ישראל הקטן" שגדל והתגייס לצבא, לובש מדים, מרושל
ובטוח בעצמו.
פרסום מוצרי צריכה מתוצרת הארץ
